כבר אמרו חז"ל (נדה לא א): ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו". את התופעה הזו אנו רואים גם בנס חנוכה וגם בנס פורים. על נס חנוכה אמרו בגמרא (שבת כא ב): "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה." למה רק לשנה אחרת ולא מיד? מפני שלקח להם לישראל שנה שלמה לעכל את הנס.
הדבר חזר על עצמו בנס פורים שלאחריו שלחה אסתר לחכמים שתי בקשות כמו שאמרו בגמרא (מגילה ז א): "קבעוני לדורות", "כתבוני לדורות". למה היתה אסתר צריכה לבקש מחכמים את שתי הבקשות הללו? מפני שישראל מעצמם לא כתבו את מגילת אסתר ולא חגגו את חג הפורים, והיא חשבה שצריך להנציח את חג הפורים. והנה כששלחה אסתר לחכמים וביקשה מהם: "קבעוני לדורות" השיבו לה חכמים: "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות". תשובתם זו של חכמים היא לכאורה תמוהה, מאימתי אנו מצנזרים את כתבי הקודש רק מפני מה יאמרו הגויים? וגדולה מזו כתב הרמב"ם ב"אגרת תימן": "ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר: ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים קנאונו עובדי עבודה זרה כולם על דתנו קנאה גדולה" - האם מפני הקנאה הזו יעלה על הדעת למחוק או להסתיר את מעלתם התורנית של ישראל, שלא לעורר עלינו קנאה בין האומות?! ואם כך, מדוע בכל זאת חששו חכמים מפני הקנאה?
את תשובתם של חכמים נוכל להבין על רקע תקופתם, שאז עדיין לא נחתמו כתבי הקודש ואסתר ביקשה מחכמים שגם מגילתה תיכלל בכלל ספרי התנ"ך. לחכמים היתה אמת מידה מה כוללים ומה לא כוללים בכתבי הקודש כמו שאמרו במסכת מגילה (יד א): "הרבה נביאים עמדו לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה". ומחלוקת אסתר וחכמים היתה האם מה שנכתב ב"מגילת אסתר" הוצרך לדורות או לא הוצרך לדורות.
לפי חכמים (וחכמתו של אדם היא פרי ניסיון העבר), סיפור המגילה אינו בכלל "נבואה שהוצרכה לדורות", מפני שעד הופעתו של המן לא היה עדיין תקדים של ניסיון השמדת העם היהודי כולו. לכן האירוע של המגילה הוא אירוע חד פעמי שאינו עלול לשוב עוד. אמנם ההיסטוריה היהודית שלפני מגילת אסתר ידעה צרות והתנכלויות, כמו עשו ולבן, או פרעה במצרים שגזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ואח"כ עמלק במדבר, ושאר שונאי ישראל בתקופת השופטים והמלכים, אבל גזרה "מטורפת" כמו "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד", סכנה כזו לא ידע העם עד ימי מרדכי ואסתר. לכן מזימת ההשמדה של העם היתה לדידם, מתוך הניסיון ההיסטורי, אירוע חריג וחד פעמי שאינו עתיד לחזור על עצמו. ולכן אין לכלול בתנ"ך אפיזודה חולפת, כי היא נבואה שלא הוצרכה לדורות.
ואילו אסתר, היתה אחת משבע נביאות שנתנבאו לישראל, והנבואה אינה רק פרי ניסיון העבר, אלא היא צופה מעבר למגבלות הזמן והמקום. אסתר בנבואתה צפתה אל העתיד של העם היהודי וברוח הקודש ידעה שהאירוע של המגילה לא היה אירוע חד פעמי, אלא לצערנו יחזור פעמים רבות בהיסטוריה העתידית של העם היהודי.
בנבואתה ידעה אסתר שלעם היהודי צפויה גלות ממושכת במדבר העמים שאת סופה אין לראות באופק, גלות שבמצבים הקשים יראה העם את עצמו כאדם הטובע בלב ים, במים שאין להם סוף, והוא זקוק לקרש הצלה שיצילהו מטביעה ואבדון גם אם אינו יודע לאן סוחפים אותו זרמי מצוקת העתים. קרש הצלה כזה - לדעת אסתר - היתה מגילת אסתר, שהיא מלמדת את עם ישראל שאפילו אם יגיע העם בגלותו למצב של "להשמיד ולהרוג", למצב של שואה, וגם אם האור לא יראה בקצה המנהרה הגלותית, גם אז אין להתייאש, כי הגזירה יכולה להיהפך לפעמים בתוך לילה אחד. ואכן "ונהפוך הוא" הוא המסר העיקרי של המגילה, וכשכזה אין לך בתולדות העם היהודי נבואה שכה הוצרכה לדורות כמו הכתוב ב"מגילת אסתר", ולכן לבסוף קיבלו חכמים את דעתה של אסתר ומגילת אסתר אכן נכתבה לדורות ונכללה בספר התנ"ך.
הדבר חזר על עצמו בנס פורים שלאחריו שלחה אסתר לחכמים שתי בקשות כמו שאמרו בגמרא (מגילה ז א): "קבעוני לדורות", "כתבוני לדורות". למה היתה אסתר צריכה לבקש מחכמים את שתי הבקשות הללו? מפני שישראל מעצמם לא כתבו את מגילת אסתר ולא חגגו את חג הפורים, והיא חשבה שצריך להנציח את חג הפורים. והנה כששלחה אסתר לחכמים וביקשה מהם: "קבעוני לדורות" השיבו לה חכמים: "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות". תשובתם זו של חכמים היא לכאורה תמוהה, מאימתי אנו מצנזרים את כתבי הקודש רק מפני מה יאמרו הגויים? וגדולה מזו כתב הרמב"ם ב"אגרת תימן": "ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר: ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים קנאונו עובדי עבודה זרה כולם על דתנו קנאה גדולה" - האם מפני הקנאה הזו יעלה על הדעת למחוק או להסתיר את מעלתם התורנית של ישראל, שלא לעורר עלינו קנאה בין האומות?! ואם כך, מדוע בכל זאת חששו חכמים מפני הקנאה?
את תשובתם של חכמים נוכל להבין על רקע תקופתם, שאז עדיין לא נחתמו כתבי הקודש ואסתר ביקשה מחכמים שגם מגילתה תיכלל בכלל ספרי התנ"ך. לחכמים היתה אמת מידה מה כוללים ומה לא כוללים בכתבי הקודש כמו שאמרו במסכת מגילה (יד א): "הרבה נביאים עמדו לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה". ומחלוקת אסתר וחכמים היתה האם מה שנכתב ב"מגילת אסתר" הוצרך לדורות או לא הוצרך לדורות.
לפי חכמים (וחכמתו של אדם היא פרי ניסיון העבר), סיפור המגילה אינו בכלל "נבואה שהוצרכה לדורות", מפני שעד הופעתו של המן לא היה עדיין תקדים של ניסיון השמדת העם היהודי כולו. לכן האירוע של המגילה הוא אירוע חד פעמי שאינו עלול לשוב עוד. אמנם ההיסטוריה היהודית שלפני מגילת אסתר ידעה צרות והתנכלויות, כמו עשו ולבן, או פרעה במצרים שגזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ואח"כ עמלק במדבר, ושאר שונאי ישראל בתקופת השופטים והמלכים, אבל גזרה "מטורפת" כמו "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד", סכנה כזו לא ידע העם עד ימי מרדכי ואסתר. לכן מזימת ההשמדה של העם היתה לדידם, מתוך הניסיון ההיסטורי, אירוע חריג וחד פעמי שאינו עתיד לחזור על עצמו. ולכן אין לכלול בתנ"ך אפיזודה חולפת, כי היא נבואה שלא הוצרכה לדורות.
ואילו אסתר, היתה אחת משבע נביאות שנתנבאו לישראל, והנבואה אינה רק פרי ניסיון העבר, אלא היא צופה מעבר למגבלות הזמן והמקום. אסתר בנבואתה צפתה אל העתיד של העם היהודי וברוח הקודש ידעה שהאירוע של המגילה לא היה אירוע חד פעמי, אלא לצערנו יחזור פעמים רבות בהיסטוריה העתידית של העם היהודי.
בנבואתה ידעה אסתר שלעם היהודי צפויה גלות ממושכת במדבר העמים שאת סופה אין לראות באופק, גלות שבמצבים הקשים יראה העם את עצמו כאדם הטובע בלב ים, במים שאין להם סוף, והוא זקוק לקרש הצלה שיצילהו מטביעה ואבדון גם אם אינו יודע לאן סוחפים אותו זרמי מצוקת העתים. קרש הצלה כזה - לדעת אסתר - היתה מגילת אסתר, שהיא מלמדת את עם ישראל שאפילו אם יגיע העם בגלותו למצב של "להשמיד ולהרוג", למצב של שואה, וגם אם האור לא יראה בקצה המנהרה הגלותית, גם אז אין להתייאש, כי הגזירה יכולה להיהפך לפעמים בתוך לילה אחד. ואכן "ונהפוך הוא" הוא המסר העיקרי של המגילה, וכשכזה אין לך בתולדות העם היהודי נבואה שכה הוצרכה לדורות כמו הכתוב ב"מגילת אסתר", ולכן לבסוף קיבלו חכמים את דעתה של אסתר ומגילת אסתר אכן נכתבה לדורות ונכללה בספר התנ"ך.
המאמר המלא מתפרסם בעלון באהבה ובאמונה