שלום רב.
ביתי בת ה12.5 נמצאת כבר בעיצומו של גיל ההתבגרות.
עד עתה, כל מה שהיא יודעת ממני על הולדת ילדים הוא שזה קשור למחזור החודשי ושהקב"ה מחליט אם ומתי יולד לנו עוד ילד במשפחה.
אני מרגישה שכבר הגיע הזמן להסביר לה ש...גם ההורים מעורבים בעניין הזה אך איני יודעת באילו מילים להשתמש.
אני מרגישה שכשהדבר מתברר לילדה בגיל צעיר זה יכול ממש לזעזע ולהפחיד.
ברצוני גם להוסיף שביתי מאוד מטפחת את המראה שלה בתקופה האחרונה. בוחנת מראה של נשים ונערות אחרות ובכלל מאוד מתעסקת בעניין של המראה החיצוני. אני חושבת שהיא תמימה לגמרי (למרות שאינה נראית כך) ואינה יודעת איך הדבר הזה משפיע על גברים. וגם את זה קשה להסביר בלי להפחיד.
אנא עזרי לי למצוא את המילים והדריכי אותי כיצד להסביר.
אם יש צורך, אנא הפני את השאלה לאישה נוספת.
תודה רבה,
ורד.
תשובה
בס"ד
לורד היקרה, שלום ושמחה,
אין לך מושג כמה זמן אני מחכה לשאלות שיפתחו דיונים בנושא חינוך למיניות בריאה של בנים ובנות מתבגרים.
איני כותבת על כך בעצמי, בינתיים, כי כשאני מדברת על זה אני מרגישה שאנשים חושבים שאין צורך מהותי לשנות את הקיים.
אין לי רקע לגבי מה שבתך יודעת מאחות בית הספר, ומחברותיה.
יתכן שהיא יודעת יותר ממה שאת חושבת, וממה שאת אמרת לה. ויתכן שלא.
אני לא יודעת למי להפנות אותך, מפני שגם מחנכות טובות מאוד דוגלות בקשת שונה של דעות בנושא החינוך המיני.
יתכן שהמורה בבית הספר מעולה, אך מזניחה את הנושא, או מסמנת עליו V בכיתה ו' על ידי שיחה עם אחות בית הספר. שזה, לדעתי, מה שקורה ברוב המקרים, ונראה לי מעט מדי, מאוחר מדי, וחוסם את ערוץ התקשורת עם המורה בהמשך. בהרבה מקרים אחות בית הספר לא זמינה לשיחות המשך, מפני שהיום אין אחיות קבועות בבתי הספר.
אם כן, מה שנותר לנו, וזה לא מעט כלל, להיפך- אפילו עדיף, שאנחנו, ההורים, נשוחח עם ילדינו על הנושא.
חינוך מיני מתחיל למעשה מגיל 0. אבל אף פעם לא מאוחר.
גם אם את רוצה לשוחח איתה עכשיו על דברים שאף פעם לא פתחת בפניה, כאם- זה לא מאוחר.
את יכולה לשאול אותה האם דיברו בכיתה על רחם ושחלות, ועל מה שקורה בגוף האישה, ואם היא תשתף אותך תוכלי להוסיף לה על הדרך אינפורמציה חדשה. מעין נדבך על נדבך. זו המלצה שאני נותנת להרבה אימהות שנזכרות רק בסביבות בת המצווה של הבת, שבעצם הן לא דיברו מספיק עם בנותיהן, או כלל לא דיברו איתן על ההתפתחות המינית.
נסי לומר לה את מה שאת מאמינה בו ללא היסוס.
אם את מרגישה שהגיע הזמן להסביר לה שאפשר גם למנוע ילודה- ככל הנראה קיבלת ממנה שאלה בעניין. וגם אם לא- מדוע שהדבר יפחיד אותה?
חשבי בעצמך, מה בעצם מפחיד בידיעה שאפשר למנוע ילודה. כשתגיעי בעצמך לתשובה האישית שלך, תוכלי לבוא להסביר לבתך באופן שלם יותר.
יש ילדים שרוצים אינפורמציה רק כשהם שואלים, וגם אז לפעמים יש צורך לרענן להם את האינפורמציה כעבור זמן, כשהם שוב שואלים את אותה שאלה, שהיה נראה לנו שהם כבר יודעים עליה את התשובה. ויש ילדים שמתאים להם שיחות יזומות.
חנוך לנער, וכו'.
נראה לי שהדבר החשוב ביותר כאן הוא שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים בעניין זה, ללא שיפוטיות.
כדי שלא תגיעי למצב בו את מזועזעת מעצם הרעיון של דיבור עם בתך על מין, מבלי להבין שאולי אותה הדבר כלל אינו מזעזע, כי יתכן שאין לה עדיין את החסימות שאת כבר פיתחת סביב הנושא.
כמה שתגלי כלפיי הרהוריה ומחשבותיה בעניין יותר הקשבה וסובלנות, תזכי לקבל ממנה יותר שיתוף. זה נכון לגבי כל דבר, ובעיקר לגבי חינוך מיני.
זה הרבה יותר חשוב מתוכן הדברים שאותם תאמרי לה.
ואם משהו מפחיד אותה, היא תשתף, ותעבדו את זה ביחד.
לגבי הקשר שלה עם בנים שאינם קרובי משפחה-כל חברה והקודים שלה.
אני, למשל, לא מסכימה לומר לבתי להפחית את רמת הטיפוח כדי לא להשפיע לרעה על בנים, או כדי לא לגרום להם חשק להזיק לה בכל מובן. ובכלל, אני מאוד אוהבת ומאוד מפרגנת לבנים המתוקים והצדיקים של כולנו. וחושבת שגם להם מגיע חינוך מיני מסוג שונה ממה שהם מקבלים היום. להפחית את הלחץ שיש סביב נושא הוצאת זרע לבטלה, ולהסביר להם את כל הנושא באופן פחות אמוציונלי ומפחיד. וגם לתת להם רקע על מה שקורה אצל הבנות. אני יודעת שדעתי בעניין זה לא כל כך מקובלת בחברתנו. אבל זו דעתי וכך אני מחנכת את ילדיי.
אבל, שוב, אין זה משנה מה אני חושבת באופן אישי. מה שחשוב כאן הוא שכשתאמרי לה את דעתך, תאמרי לה אותה בבטחון, ובפתיחות, וברכות. וגם תשאירי לה אפשרות להגיב, ולפתח איתך דיון בריא בעניין.
יתכן שהעובדה שהיא משקיעה בטיפוח החן אינה משפיעה על בנים בסביבתה הקרובה, משום שכמעט אינה נפגשת עמם. ויתכן שהיא כן נפגשת עם בני המין השני.
לגבי תשומת הלב שהם נותנים או לא נותנים למראה המושקע שהיא מטפחת, גם לזאת אין לי תשובה. גם זה תלוי בנורמות החברתיות במקום בו אתם גרים.
אני מציעה לך להתייעץ עם חברות שגרות בסמוך אלייך, כדי שתוכלי להתרשם כיצד משפחות שחיות בחברה דומה לשלך מתמודדות עם דברים דומים. זה מאוד מקל השיתוף הזה.
ואם קשה לך להתייעץ עם חברות, חפשי דמות שנראית לך פתוחה בעניין, או אולי מחנכת בבית הספר, ושאלי אותה על דעתה.
אני חושבת שלא אוכל להכניס לך מילים לפה, ובעצם אף אחד לא יכול. כי לא רק המילים חשובות, אלא גם האופן בו הן נאמרות.
אני מקווה שתמצאי מסילות ללב בתך היקרה, מתוך אהבה.
בהצלחה, מדפנה מאיר.