מזה מספר שנים שאני נחשפת לסרטים של "תחרות יצירה צעירה" במגמות התקשורת והקולנוע בחינוך הדתי. במה זו מהווה חלון הצצה ומראה משקפת לחיי הנוער הדתי. נכון שבמקרים רבים נושאי הסרטים מושפעים מגורמים שונים בבית הספר ובמערכת החינוך אך דרכי המבע הקולנוע של הסרטים הם תוצרים של נוער מגוון עדכני ועכשווי.
סרטים הנוצרים במגמות תקשורת יוצרים תמונה כוללת על המערכת כולה ועל כל בית ספר כפרט. ברור כי נושאים ורעיונות מסוימים שיועלו כאופציה על ידי תלמידים לא יתקבלו על דעת ראשי המגמות ובתי-הספר לביצוע עבודה ובוודאי שלא יוצגו בין סרטי הגמר. כל בית ספר עושה את חשבונותיו הוא לגבי תכנים וצורה שהוא מוכן להציג כלפי חוץ כעבודות גמר של תלמידיו וכיצד הללו מתיישבים עם ה אני מאמין הבית- ספרי. בשנים שעברו היו מספיק דוגמאות שהמחישו עניין זה ואולי הדוגמא הבולטת ביותר הייתה הסרט הפוסט מודרני ארוחת בוקר פסיכודלית שהיה סרט ברמה קולנועית גבוהה בכל אמת מידה אך המסר לא היה מסר טריוויאלי שמערכת החינוך חשבה לנכון להציג כפרי משובח שלה. הסרט לא זכה בפרס אך כיון שלא ניתן היה להתעלם ממנו הוא קיבל התייחסות מיוחדת.
השנה הוצגו הסרטים שעלו לגמר באתר כיפה. סרטים אלו הגיעו ממבחר של למעלה משמונים מגמות קולנוע ותקשורת הקיימות בחינוך הדתי. בכנס ליצירה צעירה שהתקיים בסינמטק בירושלים ביום חמישי האחרון הוצגו חלק מהסרטים והתקיימו דיונים בשני נושאים עיקריים: המתח בין מורים ותלמידים והשתקפותו בסרטי המגמות וכן רב שיח בהקשר של כיצד תלמידים מתמודדים עם סודות באמצעות הסרטים. הרושם הכללי הוא שמערכת החינוך הדתי עיכלה את שעד כה היה לה קשה לקבל. כלומר, יצירת הסרטים במגוון נושאים מעלה שאלות ובעיות קשות מחיי התלמידים בכל תחומי החיים. נציגי המערכת קראו שוב לדיון מחודש על גבולות וסייגים שימנעו מכל נושא "בעייתי" לעלות לסדר היום על ידי יצירת סרטים אך ככלל ניכר שהמערכת כבר מזמן מבינה שאת גבולות הגזרה קובעים החיים והתמודדות של התלמידים והמערכת כולה והסרטים רק מביאים לידי ביטוי זאת.
כל יוצר צעיר היום מחפש דרכים לבניית הסיפור הפרטי של חייו, סיפור שבו הוא הגיבור המרכזי, ובאותו זמן הוא מהווה חלק מהסיפור התרבותי של החברה בה הוא חי. הצעיר עושה זאת ע"י כך שהוא בודק בעיניים ביקורתיות את המיתוסים והסמלים אותם הציעה לו תרבותו, ובה בשעה הוא מפתח את הסיפור האישי שלו.
חובה עלינו לתת מקום לכל תלמיד במערכת היום לקיים את הדיאלוג בינו ובין התרבות בה הוא חי. דבר זה חיוני כדי לטפח דור של מתבגרים ההולכים בדרך היהדות אך מודעים לעצמם ומשתלבים בעידן הפוסט-מודרני בו אנו חיים. המתבגר יקבל את הלגיטימיות לתהיותיו בתוך כתלי מערכת החינוך ויחפש תשובות מהאנשים הסובבים אותו תוך עימות עם רעיונות שהוא קולט ממערכות הסובבות אותו. כל תגובה תחשב לגיטימית ובלבד שתהיה מודעת ומתבססת בכנות על מקורות היהדות. בצורה זו, האינדיבידואליזם שנובע מהתפיסה הכללית בעולם ומהעידן הפוסט-מודרני בו אנו חיים מחפש את דרכו וצורת התאמתו לערכים היהודיים אליהם שואפת מערכת החינוך הדתי לחנך את חניכיה.
השנה עוסקים הסרטים בנושאים מגוונים : שואה, סמים, החיים, אמונה, עלייה ופערי דורות. אך כמאפיין של כל הסרטים בולטת העובדה שרובם ככולם הם סרטים אישיים המחפשים את מקומו של האני הפרטי בתוך האמירה והדרך הכוללת. מה כל הנושאים הללו אומרים לי? כיצד עלי לפעול? אני מצטרפת כאן לקריאתה של אחת המורות בכנס להפנמה והעלאת הנושאים העולים מתוך סרטי התלמידים לסדר היום הציבורי של המערכת כולה וטיפול בנושאים בצורה הרחבה ביותר שלהם. על ידי כך תצא גם המערכת נשכרת וקול התלמידים יישמע ויופנם.
הסרטים מראים דור של אנשים צעירים המחפשים את מקומם בעולם המבוגרים, בעולם של רעיונות ואידיאות אך עם בחינה של מקומם האישי בתוך עולמות מורכבים אלו. ניכר כי כל הסרטים משדרים בצורה גלויה או סמויה התכתבות מעניינת עם סרטים וזאנרים עכשוויים. למשל: הסרט בחירה הוא סרט המושפע ביותר מהסרט דלתות מסתובבות הן מבחינת הרעיון הכללי והן מבחינת העריכה. הסרט במחשבה שנייה מושפע מאוד משישי הפוך ועוד..
בדוגמאות הנ"ל נלקחו הפורמטים הקולנועיים של הסרטים ובתוכם עוצבו תכנים מעולמם של צעירים דתיים. שימוש בפורמטים אלו מראה דור של צעירים מקוון ומעודכן החשוף לתרבות כללית ככלל ותרבות קולנועית בפרט ממנה הנוער לומד ולעיתים אותה הוא מחקה. אני מניחה שמחנכים והורים רבים מהמגזר הדתי היו מצקצקים בלשונם ביודעם במה צופים בני הנוער ומהיכן נלקחים כל אותם פורמטים. אך אם נהיה כולנו, התלמידים, המורים וההורים אמיצים ומוכנים להסתכל בסרטים כבמראה נקבל תמונה ברורה מה מעסיק את הנוער שלנו וכיצד ניתן להגיע אליו ולמצוא אותו במקום בו הוא נמצא.
ציפי קלר מרצה לתקשורת ולחינוך במכללת הרצוג - גוש עציון