פרשיות השבוע

בזמן כתיבת שורות אלו, ספירת הקולות עדיין בעיצומה (תתרגלו לשורה הזאת, מן הסתם תקראו אותה בכמה מעיתוני סוף השבוע), ולכן קשה לנתח את התוצאות ולקבוע מה הן מוכיחות - מהן דעותיו של הציבור הדתי לאומי, כמה אחוזים יש לימניים יותר, כמה אחוזים יש ל"תורניים" יותר, האם הפיצול השתלם וכדומה. וטוב שכך, כי באמת אין טעם לעסוק בניתוחים. גם אילו היו לנו נתונים מלאים (מה שכמובן אין לנו; מישהו יכול לומר, למשל, כמה דתיים הצביעו ליכוד?), לא היה לנו יותר מדי מה לעשות עם הנתונים. כל אחד הצביע מה שהצביע בגלל שיקול אחר - בגלל מועמד ספציפי, בגלל התנגדות למועמד ספציפי במפלגה אחרת, בגלל הרבנים התומכים באותה מפלגה, בגלל ההרגל להצביע תמיד למפלגה הזאת, ועוד ועוד. ועוד לא דיברנו על חילונים שהצביעו למפלגות דתיות, ודתיים שהצביעו למפלגות חרדיות וכל מיני כללי ספירת-קולות שמעניקים חצאי מנדטים מיותרים למפלגות שבכלל לא חשבתם להצביע להן.

זה כמובן לא יפריע להוגי הדעות במגזר שלנו לפתח כל מיני תאוריות בימים הקרובים, שרק יעצימו את הפילוג בציבור, ואחר כך נתפלא איך גם בבחירות הבאות כל ניסיונות האיחוד יעלו בתוהו.

רגע לפני שזה נגמר

הערות אחרונות (בלי נדר) על הבחירות האלה, הערה אחת בדיוק כלפי כל מפלגה שפנתה לציבור הדתי-לאומי (שאף אחד לא ירגיש מקופח), בתקווה שבשבוע הבא נצליח להחליף כבר נושא:

א. מה זה כחול כהה (או כתום בולט, לצורך העניין), ענק, עם אותיות זועקות וסיסמה חדה וישירה? שלט בחירות. מה זה כחול עדין, בפונט לא גדול מדי, עם סיסמה שרוב הציבור מתקשה להבין מה היא רוצה? פרסומת לבנק, או הקמפיין של הבית היהודי. בלי לפגוע באף אחד מיוצרי הקמפיין, כדאי בפעם הבאה לחשוב על זה - קמפיין "חלבי" איננו מושך. אם השלטים של המפלגה אינם מפגינים עוצמה, מי מבטיח שהמפלגה עצמה תילחם על עקרונותיה בעוצמה?

ב. בדף של תוצאות הבחירות באתר ynet, התוצאה של כל מפלגה פורסמה בצמוד לתוצאה בבחירות הקודמות. 28 לקדימה לעומת 29 בכנסת הקודמת, 15 לישראל ביתנו לעומת 11 בכנסת הקודמת וכו. כמה קיבלו הבית היהודי בבחירות הקודמות, אליבא ד-ynet? אפס. כמה קיבלו האיחוד הלאומי בבחירות הקודמות? 9. כלומר, האיחוד הלאומי זו הגירסה החדשה של האיחוד הלאומי-מפד"ל, והבית היהודי היא מפלגה חדשה. למה? שאלה טובה. ספק אם המערכת התכוונה לכך, אבל זה מעלה מחשבות: בכנסת הקודמת היו 6 חברי האיחוד הלאומי לעומת 3 חברי מפד"ל, הרב בני אלון היה במקום הראשון והקמפיין (בצבע כתום עז) הדגיש את הצד הימני. אז אולי בבחירות הקודמות האיחוד הלאומי ניסו לדחוק את המפד"ל הצידה? זה נשמע תלוש ומאולץ, אבל לא יותר מהטענה שבבחירות האלה המפד"ל ניסתה לדחוק את האיחוד הלאומי הצידה. שתי הטענות לא משהו, אבל מי שאומר אחת מהן, שיזכור גם את השניה באותה מידה.

ג. אילו המדור היה חבר ליכוד, מן הסתם הוא היה מתרעם על כל אלה שבחרו במפלגה ימנית קטנה, במקום לחזק את נתניהו מול לבני. סתם בזבוז קולות. אבל כיוון שהמדור איננו חבר ליכוד, אז הוא יספר לחברי הליכוד, וגם לחברי ש"ס, שלציבור הדתי-לאומי יש זיכרון ארוך טווח. זה קצת נדיר בעולם הפוליטי, אבל דתיים זוכרים. הם זוכרים מי תמך בעקירה לפני ארבע שנים, ומי לא התנגד לאוסלו לפני 14 שנים, גם אם זה לא שינה כלום. הדתיים זוכרים הכל, אם אתם מתכננים להתדפק שוב על דלתותיהם בבחירות הבאות, כדאי שתשקלו טוב את צעדיכם במהלך הקדנציה עצמה.

ד. בהנחה שגם התנועה הירוקה - מימד פונה לציבור הדתי-לאומי, אז נגיד גם שחבל על דנשארין מתחת לאחוז החסימה. הרב מלכיאור יהיה חסר קצת בכנסת הבאה. אולי בפעם הבאה הוא ימצא מפלגה חדשה להשתלב בה. מפלגה דתית, למשל.

"ימי עיון ובחירות - הילכו יחדיו?"

המנהג לקיים ימי עיון ביום הבחירות תפס גם השנה. בכמה וכמה מקומות ניצלו את יום השבתון לשמיעת שיעורי תורה, ומספר רבנים נסעו במהלך היום מעיר לעיר לא פחות מהפוליטיקאים. שזה יפה, אבל מה שעוד יותר יפה אלו היוזמות לארגן ימי עיון בנושאים שבאמת קשורים לענייני דיומא: דמוקרטיה, מנהיגות, דמותה של המדינה ועוד ועוד. אולי כשיום הבחירות יהפוך לתאריך קבוע מדי שנה, וכמו כל תאריך בלוח השנה גם הוא יצמיח לעצמו מנהגים ומסורות, המנהג הראשון שצריך לקבוע הוא עיסוק ציבורי בנושאים כאלה בראי היהדות.

בסרט הזה כבר היינו

תוצאות תחרות סרטי הגמר של מגמות התקשורת בחינוך הדתי, פורסמו היום באירוע השנתי בסימנטק ירושלים. גם במקרה הזה, המדור נכתב לפני פרסום התוצאות, אלא שכאן הוא אינו מרגיש צורך לחכות לקולות החיילים, והוא יספר לכם בדיוק מה היה: הסרט התיעודי שזכה במקום הראשון, עסק בהתמודדות של עני/קשיש/חולה במחלה קשה/ניצול שואה/משהו בסגנון עם הקשיים שעוברים עליו. גם הסרט העלילתי שזכה במקום הראשון עסק בשכול/שואה/מלחמת לבנון/גירוש מגוש קטיף/סתם מוות טבעי. מי אמר? פשוט מאוד, אלה פחות-או-יותר הנושאים שבהם עוסקים כמעט כל הסרטים שעלו לגמר.

מי אמר שאלה הנושאים? כי אלה הנושאים כל שנה (טוב, במקרה המדור גם צפה בחלק מהסרטים, שעומדים כולם לצפייה באתר זה). אתם צופים בסרט של בוגרי ישיבה תיכונית, והגיבור חולה? שיגיד תודה; בסרט ממוצע הוא כבר היה מת. אתם צופים בסרט של אולפניסטיות והכיסים שלכם ריקים? תחשבו עכשיו מאיפה לאלתר ממחטה. לא משנה מה המסר, גם לא כ"כ משנה מה רמת הבימוי, הצילום והעריכה (חוץ מהעובדה שעל זה מקבלים את הציון בבגרות) - העיקר שיהיה סרט חזק ומרגש. כך נראית תחרות סרטי הגמר כל שנה. ואחרי זה עוד מתלוננים ש"התקשורת" מציגה רק את מה שרע ועצוב.

כמו כן, על אותו עיקרון של "כל שנה אותו דבר", המדור גם ידווח לכם שרוב הסרטים הזוכים נעשו ע"י בנות.

שכוייח השבוע מוענק לתנועת "קוממיות" ו"אוצר הארץ". ראש-השנה-לאילנות היה די עצוב השנה, בעיקר משום שהבצורת לא עשתה טובה לאילנות. כמו בראש השנה שלנו, גם האילנות נוהגים שלא להזכיר חטאים בראש השנה שלהם (מעניין איך מסתדר עץ האגוז), אבל זה היה באוויר. שמש פז זורחת כבר כמה חודשים, וברור שדרוש כאן תיקון. גם הבחירות לא תרמו לאווירה; הפלאיירים של הבחירות שמסתובבים תחת כל עץ רענן, ועושה רושם שהם היו יותר טובים בתור עצים, לפני שעשו מהם נייר. בתוך כל העצבות שריחפה מעל ט"ו בשבט, היה מאוד משמח לראות שגם השנה, כבר שנה שניה, שווקו ע"י קוממיות ואוצר הארץ חבילות "טו"ב הארץ" עם פירות שבאמת נשתבחה בהם ארץ ישראל. לא שיש לנו משהו נגד פירות מטורקיה, אבל בט"ו בשבט זה לא כ"כ שייך (מצד שני, כל עוד מייבאים מטורקיה רק פירות, זה נסבל. תכף אולי נצטרך לייבא מהם גם מים).

ותהייה קטנה לסיום

יש לגשם נטייה לרדת דווקא בחגים, והשבוע ירד גשם ביום הבחירות. האם זה מחזק את האמרה שהבחירות הן "יום חג לדמוקרטיה"?

בברכת המאבק על קולו של הבוחר הדתי-לאומי רק מתחיל; היכונו לקרב בין בתי המלון לקראת פסח.