בעיות בהפרשי גיל ורקע

שלום אני בת 29 נשואה לגבר המבוגר ממני ב20 שנה. יש לנו ילדים קטנים ביחד וכו הבעיה היא שמאז ומתמיד הוא היה אלים אלי מילולית רגשית וגם פיזית לעיתים. לעיתים הוא טוב ולעיתים הוא רע מכל. אין אצלו דרך האמצע והוא גם מודה שהכל אצלו שחור או לבן. כל זה היה הקדמה לבעיה העיקרית שלי עכשיו. מזה זמן רב שבעלי דיבר על זה שהוא רוצה שבנו המבוגר מנשואים קודמים יבוא הוא ואישתו אלינו לבקר (הם גרים בארץ אחרת) הוא התגרש מאימם כשהיו קטנים ותמיד מרגיש צורך לפצות אותם על החסכים. בהתחלה די שמחתי בשבילו ואפילו עודדתי אותו לקנות להם (בן ואשיתו) את הכרטיסים מחשבוננו למרות שהמצב הכלכלי אצלנו לא מאוד קל בתקופה האחרונה. לי היה ברור שהם באים לשבועים עד חודש ואח"כ חוזרים לארץ מוצא האישה משם הם באו. אבל מאחורי גבי בעלי סיכם איתם על שהיה בלתי מוגבלת ורק לאחר שהם הגיעו נודע לי הדבר שבתוכניתם להשאר בן 6 חודשים לשנה או אפילו יותר. למרות שלא אהבתי את הרעיון הסכמתי בדיעבד לידיעה..אבל מיד ראיתי את הטעות שבענין מאז שהם הגיעו כבר אין לי שום פרטיות משלי בביתי. מרגישה כאילו ביתי כבר אינו שיך לי. האישה היא גם מאוד מלוכלכת וכל מקום שנוגעת בו נהפך למאומה. אני מנסה לגדל את ילדי על ברכי הדת ולשמור על שפה נקיה כו והם באו ממקום שבו קללות גסות וניבולי פה הם דבר של מה בכך. למרות שחזרתי והערתי הם עדין נכשלים בדיבורם ועוד ליד הקטנים. עוד לפני שהגיעה האישה בעלי ואני ביקשנו ממנה שתקנה חצאיות אבל בפועל היא באה עם הלבוש הכי חשוף שיש ואיתו היא מסתובבת לי בבית מול הילדים.נכון שהילדים לראות את כל זה בשפע ברחוב אבל עדיין בביתי שלי אני רוצה טהרת העינים וזה לא קורה. אבל מה שהכי מפריע לי זו נוכחות עוד אישה בבית. במיוחד שאני לא ממש מחבבת אותה.ואין בינו שום קשר של חברות כמו שציפיתי (מכל מיני סיבות שונות) בשבוע האחרון התחלתי ממש להרגיש דכדוך ומועקה שהבית שלי כבר כאילו אינו ברשותי ושני זרים התנחלו לי על הבית.ניסיתי לדבר עם בעלי שלא טוב לי ואני סובלת מכל הסיפור.אבל הוא דחה אותי לא עכשיו אח"כ נדבר, לא היום מחר, מחרתים..אתמול בצהרים שוב אמרתי לו שקשה לי ולא טוב לי וזה משפיע על הקטנים גם. השיחה היתה אמורה להיות בארבע עינים רק ביננו.אבל הוא התפרץ עלי וצעק שאני אעזוב את הבית אם לא טוב לי.וגם צעק לבן שלו לארוז מזוודות כי אני לא רוצה אותם בבית שלי.ושאני מרגישה שהם השתלטו לי על הבית תוך כדי שהוא מתפרע ושובר דברים עד שהילדים התחילו לבכות מאימה. בסופו של דבר הוסכם שהבן ואישתו יעזבו בעוד כחודש הבעיה היא שמרגע שהוא סיפר להם שמעיק עלי כל הסיפור. אני מרגישה בושה ומבוכה גדולה להיות לידם. האישה של הבן כבר לא מדברת איתי בכלל.והבן מנסה לומר שלום וזהו. כך שבאמת יותר קשה לי ובאמת מרגישה שיש לי זרים בבית. שעכשיו הם גם שונאים שלי. ורע לי רע לי מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות..הבן ואישתו גם מיד רצו לספר למשפחה מצד של בעלי על האישה הרעה של אבא.ועל זה שהעפתי אותם מבית שלי (למרות שאני לא אמרתי להם מילה) ואחרי חודשים שהתיחסתי אליהם בכבוד וניסיתי להנעים להם את השהות במחיר רגשי כבד שלי. זו התמורה שאני מקבלת לא יודעת מה לעשות. וגם לא יודעת איך להעביר עוד חודש כזה מבהיל שבו האורחים שלי כועסים עלי ופגועים ממני ולא רוצים לדבר איתי. היום באו לבקר אותנו קרובים ואני פשוט לא הרגשתי בנח לשבת ביחד עם הבן והאישה ולכן הלכתי לחדרי.אבל הם נשארן וצחקו שעות עם האורחים ולי לא היה חשק להיות לידם. כך שנוצר מצב שאני מרגישה בודדה בתוך הבית שלי עם אורחים שלי. לא יודעת מה לעשות?

תשובה

שלום לך אני חושבת שאת אכן נמצאת במצב מאד סבוך וקשה. הנחמה היא שבסוף נראה לעין. מה יחשבו עלייך אנשים צריכה לההפך לבעיה שולית בסיפור הזה. חשוב הרבה הרבה יותר שתרגישי טוב ונח בתוך ביתך. שתחושי כי את מגדלת את ילדייך כפי שאת רוצה וכי הפרטיות שלך שבה על כנה. עוד זוג שחי בבית איננו מצב טבעי. הוא יכול להתקיים רק בהסכמת כל הצדדים ובתקשורת מאד טובה ופתוחה. לא נשמע שכך היו פני הדברים ולכן טוב כי הם מגיעים לקיצם. חבל שהתהליך לווה באלימות ותסכול אך לפעמים אין מנוס מכך.חשוב שתזכרי שזה ביתך שלך ואת הקודמת בו. בברכה נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.