טל ומטר.
בציפייתנו למים אנו נושאים עיניים לשמים ומגלים שישנן שתי "מערכות השקיה" שבהן בחר הקב"ה להרוות על ידיהן את צמא העולם, מערכת הטל ומערכת המטר.
הטל שופע על העולם בלא הפסקה כל הימים, אין הוא תלוי בעונות השנה. הוא יורד בצורה שקטה, בלא רעמים וברקים, כמעט שאיננו מורגש. הטל הנו מתנה קבועה שבוחר הקב"ה להעניק לעולם. אין הטל מותנה במעשי בני האדם. בין אם יהיו צדיקים ובין אם ירשיעו, ישפיע עליהם ריבונו של עולם מאוצרותיו טל. הטל מסמל את פעולתו הקבועה של ריבונו של עולם ועל כן התורה נמשלה לטל, "כטל חרמון על הררי ציון", והטל על פי המדרש יהיה זה אשר עתיד הקב"ה להחיות על ידו את המתים.
לעומת הטל, המטר לא מופיע בקביעות בעולם, הוא מופיע בעונות המיוחדות לו, וכאשר הוא מופיע הכול חשים בכך. הוא אינו בגדר "מתן בסתר" מאת ה מפני שהוא משמש עבורנו תמונת ראי למעשינו כבני אדם - "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש... הישמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (דברים יא).
הגשם הוא מתנה סוערת וגלויה ולנוכחותו לא ניתן להישאר אדישים. גם היעדרו מורגש מיד, אי אפשר להתעלם מן הבצורת בארצנו הנושאת עיניה למאגרי המים ההולכים ומתדלדלים. כיון שהגשם משמש עבורנו כמראה, גם במניעת הגשמים ריבונו של עולם מבקש להעניק לנו מראה במתנה, זוהי מתנת ההיכרות עם מצבנו האמיתי. כביכול אומר לנו ריבון העולם בעת עצירת הגשם, אל תביטו רק אליי, התבוננו אל עצמכם פנימה. מבט אמיתי יחולל שינוי, שינוי כן ואמיתי יביא עמו גשמי ברכה.
עוברי דרכים.
"ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים", כך היה מתפלל הכהן הגדול כחלק מתפילתו הקצרה בבית החיצון ביום הכיפורים (יומא נג, ב). זו הייתה תפילה קצרה במיוחד, אין פלא שנכללה בה הבקשה הקיומית לגשם, אך מפליא בהחלט שהיה על הכהן הגדול לבקש במיוחד שלא תיכנס תפילת עוברי הדרכים. מדוע היה מקום לחשוב כי יעדיף הקב"ה תפילת יחיד על פני תפילתם של רבים? מדוע יש משקל בכלל לתפילתו של היחיד המבקש להישאר יבש כאשר משמעות תפילתו היא עולם הנתון בצמא?
נראה לעניות דעתי שמערכת הגשם איננה תמונת מראה סתמית על מעשי האדם לטוב או למוטב, היא כנראה מכוונת במיוחד כלפי השאלה האם עם ישראל מאוחד, ערב וקשור זה לזה. את תפילת הגשם מתפלל הכהן הגדול ביום הכיפורים בשעה שהוא נעשה שליח עבור כל עם ישראל לכפרת עוונות. מכוח העובדה שעיני כל ישראל נשואות אל הכהן ועבודתו יש כאן אחדות אמיתית המצדיקה גשם.
הציפייה לגשם, יותר משאר תקוות, דורשת התאחדות. פעמים שהגשם אינו טוב עבור אדם זה או אחר, מפני שמהלך הוא בדרך, או מחמת כביסה התלויה לייבוש או בשל תוכניות שונות שמזג אוויר גשום עלול להעלות בתוהו. הגשם מציב כל העת למבחן את השאלה מה באמת מטריד כל אחד מאתנו. האם הצורך הפרטי והמיידי יגבר על השיקול הכללי, או שהמחויבות לצורכי הכלל תגבר. תפילת הכהן הגדול כי לא תיכנס לפני ה תפילת עוברי דרכים, מבקשת שתפילת עובר הדרכים לא תהיה מעומק הלב, שלא יחוש באמת קרוע מן הצורך של הכלל כולו, שתהיה זו תפילה מן השפה ולחוץ המבטאת רפיון של רגע, וככזו ממילא לא תתקבל בשמים. הכהן הגדול מתפלל על הגשם אך לא פחות מכך הוא מתפלל על מצב של ערבות אמיתית בינינו שהרי זהו התנאי ההכרחי לירידת הגשמים.
עובר דרכים מיוחד במינו.
ר חנינא בן דוסא הלך בדרך וירד מטר, אמר: רבש"ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?! פסקו הגשמים. לאחר שנכנס לביתו אמר: כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת?! וירדו הגשמים. מסיימת הגמרא ואומרת כי אין תועלת בתפילתו של הכהן הגדול במקרה של ר חנינא, (על פי יומא נג, ב).
ר חנינא אינו עובר דרכים רגיל, הוא אינו אדם פרטי, שהרי הקב"ה מעיד עליו: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת" (תענית כד, ב).
ר חנינא כל כך מאוחד עם ישראל עד שלא יכול להיות שכל העולם בצער ור חנינא בנחת. כנגד אדם כר חנינא לא מועילה תפילת הכהן הגדול, מפני שכאמור תפילתו נועדה למנוע תפילתם של אנשים הקרועים מן הכלל, החיים את חייהם במנותק מן ההשתתפות עם צורכי הציבור. ר חנינא שהעולם כולו ניזון מחמתו אינו קרוע כלל, הוא כל כך מחובר עד שלא יגרום הקב"ה שהעולם יהיה בנחת והוא בצער.
ועכשיו, בצורת, הזדמנות לשנות עמדת נפש, להרגיש בצער הכלל. הזדמנות להפוך מעוברי דרכים מנותקים לאנשים שטובת ישראל זורמת בעורקיהם. הזדמנות להרגיש מן המשרד הממוזג והנעים שאינו מתפרנס מן האדמה, את צערו של החקלאי המביט באדמה הצחיחה ותולה עיניו בשמים. הזדמנות להתחבר לצורך הכלל בכל טיפה וטיפה שנחסכת, הזדמנות לשינוי אמיתי שברצות ה תביא עמה גשמי ברכה!
בציפייתנו למים אנו נושאים עיניים לשמים ומגלים שישנן שתי "מערכות השקיה" שבהן בחר הקב"ה להרוות על ידיהן את צמא העולם, מערכת הטל ומערכת המטר.
הטל שופע על העולם בלא הפסקה כל הימים, אין הוא תלוי בעונות השנה. הוא יורד בצורה שקטה, בלא רעמים וברקים, כמעט שאיננו מורגש. הטל הנו מתנה קבועה שבוחר הקב"ה להעניק לעולם. אין הטל מותנה במעשי בני האדם. בין אם יהיו צדיקים ובין אם ירשיעו, ישפיע עליהם ריבונו של עולם מאוצרותיו טל. הטל מסמל את פעולתו הקבועה של ריבונו של עולם ועל כן התורה נמשלה לטל, "כטל חרמון על הררי ציון", והטל על פי המדרש יהיה זה אשר עתיד הקב"ה להחיות על ידו את המתים.
לעומת הטל, המטר לא מופיע בקביעות בעולם, הוא מופיע בעונות המיוחדות לו, וכאשר הוא מופיע הכול חשים בכך. הוא אינו בגדר "מתן בסתר" מאת ה מפני שהוא משמש עבורנו תמונת ראי למעשינו כבני אדם - "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש... הישמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (דברים יא).
הגשם הוא מתנה סוערת וגלויה ולנוכחותו לא ניתן להישאר אדישים. גם היעדרו מורגש מיד, אי אפשר להתעלם מן הבצורת בארצנו הנושאת עיניה למאגרי המים ההולכים ומתדלדלים. כיון שהגשם משמש עבורנו כמראה, גם במניעת הגשמים ריבונו של עולם מבקש להעניק לנו מראה במתנה, זוהי מתנת ההיכרות עם מצבנו האמיתי. כביכול אומר לנו ריבון העולם בעת עצירת הגשם, אל תביטו רק אליי, התבוננו אל עצמכם פנימה. מבט אמיתי יחולל שינוי, שינוי כן ואמיתי יביא עמו גשמי ברכה.
עוברי דרכים.
"ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים", כך היה מתפלל הכהן הגדול כחלק מתפילתו הקצרה בבית החיצון ביום הכיפורים (יומא נג, ב). זו הייתה תפילה קצרה במיוחד, אין פלא שנכללה בה הבקשה הקיומית לגשם, אך מפליא בהחלט שהיה על הכהן הגדול לבקש במיוחד שלא תיכנס תפילת עוברי הדרכים. מדוע היה מקום לחשוב כי יעדיף הקב"ה תפילת יחיד על פני תפילתם של רבים? מדוע יש משקל בכלל לתפילתו של היחיד המבקש להישאר יבש כאשר משמעות תפילתו היא עולם הנתון בצמא?
נראה לעניות דעתי שמערכת הגשם איננה תמונת מראה סתמית על מעשי האדם לטוב או למוטב, היא כנראה מכוונת במיוחד כלפי השאלה האם עם ישראל מאוחד, ערב וקשור זה לזה. את תפילת הגשם מתפלל הכהן הגדול ביום הכיפורים בשעה שהוא נעשה שליח עבור כל עם ישראל לכפרת עוונות. מכוח העובדה שעיני כל ישראל נשואות אל הכהן ועבודתו יש כאן אחדות אמיתית המצדיקה גשם.
הציפייה לגשם, יותר משאר תקוות, דורשת התאחדות. פעמים שהגשם אינו טוב עבור אדם זה או אחר, מפני שמהלך הוא בדרך, או מחמת כביסה התלויה לייבוש או בשל תוכניות שונות שמזג אוויר גשום עלול להעלות בתוהו. הגשם מציב כל העת למבחן את השאלה מה באמת מטריד כל אחד מאתנו. האם הצורך הפרטי והמיידי יגבר על השיקול הכללי, או שהמחויבות לצורכי הכלל תגבר. תפילת הכהן הגדול כי לא תיכנס לפני ה תפילת עוברי דרכים, מבקשת שתפילת עובר הדרכים לא תהיה מעומק הלב, שלא יחוש באמת קרוע מן הצורך של הכלל כולו, שתהיה זו תפילה מן השפה ולחוץ המבטאת רפיון של רגע, וככזו ממילא לא תתקבל בשמים. הכהן הגדול מתפלל על הגשם אך לא פחות מכך הוא מתפלל על מצב של ערבות אמיתית בינינו שהרי זהו התנאי ההכרחי לירידת הגשמים.
עובר דרכים מיוחד במינו.
ר חנינא בן דוסא הלך בדרך וירד מטר, אמר: רבש"ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?! פסקו הגשמים. לאחר שנכנס לביתו אמר: כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת?! וירדו הגשמים. מסיימת הגמרא ואומרת כי אין תועלת בתפילתו של הכהן הגדול במקרה של ר חנינא, (על פי יומא נג, ב).
ר חנינא אינו עובר דרכים רגיל, הוא אינו אדם פרטי, שהרי הקב"ה מעיד עליו: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת" (תענית כד, ב).
ר חנינא כל כך מאוחד עם ישראל עד שלא יכול להיות שכל העולם בצער ור חנינא בנחת. כנגד אדם כר חנינא לא מועילה תפילת הכהן הגדול, מפני שכאמור תפילתו נועדה למנוע תפילתם של אנשים הקרועים מן הכלל, החיים את חייהם במנותק מן ההשתתפות עם צורכי הציבור. ר חנינא שהעולם כולו ניזון מחמתו אינו קרוע כלל, הוא כל כך מחובר עד שלא יגרום הקב"ה שהעולם יהיה בנחת והוא בצער.
ועכשיו, בצורת, הזדמנות לשנות עמדת נפש, להרגיש בצער הכלל. הזדמנות להפוך מעוברי דרכים מנותקים לאנשים שטובת ישראל זורמת בעורקיהם. הזדמנות להרגיש מן המשרד הממוזג והנעים שאינו מתפרנס מן האדמה, את צערו של החקלאי המביט באדמה הצחיחה ותולה עיניו בשמים. הזדמנות להתחבר לצורך הכלל בכל טיפה וטיפה שנחסכת, הזדמנות לשינוי אמיתי שברצות ה תביא עמה גשמי ברכה!
המאמר פורסם בעלון "באהבה ואמונה" של מכון מאיר