אנחנו כרגע במצב פתולוגי, מצב מחלה, וצריך להתמקד רק בזה. בעיית הפיצול שלנו כבר מונעת את השותפות הפוליטית איתנו. זאת בעיה שמכריעה את כל הבעיות האחרות. אפשר לטעון שהאיחוד של הציונות הדתית לא עבד בגלל הכרעות מסוימות, ייתכן שהבעיה בחלקה טכנית, אבל אני משתכנע שהבעיה ביסודה מהותית.

הציונות הדתית השקיעה תמיד מאמצים אדירים להכיל את כולם, בשני מישורים- בבני עקיבא, שאמורים להיות ימין ושמאל וכולם, ובבית היהודי שהיה אמור להיות הבית של כולם. בני עקיבא כבר במצב שבקרוב לא יוכלו להכיל את כולם. כשמדריך בני עקיבא נכנס לסניף ומסיר את המשקפיים כדי לא לראות את הבנות, ומדריכים אחרים הולכים בעקבותיו, מדובר באזור שקשה להכיל.

בצהר כן בבני עקיבא לא

הרבנית אסתי רוזנברג, ראש המדרשה במגדל עוז, צלצלה אלי לפני כמה חודשים, וסיפרה לי שהזמינו אותה לכפר עציון לתת הרצאה בסמינריון בני עקיבא. היא שמה לב ששמו אותה בפאנל יחד עם עוד ארבעה-חמישה, בעוד שלרבנים בסמינריון אפשרו לשאת נאום נפרד. כלומר, בכנס רבני צהר היא יכולה לעמוד ולדבר, אבל בסמינריון בני עקיבא לא. היא חברת הנהלה ארצית של בני עקיבא, ראש מדרשה, ואסור לה לדבר בנפרד. אמר לה אחד האחראים שם, שבני עקיבא היא תנועה של כולם, כולל זרם הר המור, שלא מוכנים שאישה תדבר בפניהם. בספר הנהדר של אלישיב רייכנר על הרב עמיטל, באמונתו, כתוב שהרב עמיטל פתח את הישיבה לכל מיני ר"מים ומרצים, חוץ משני סוגים: לא חב"ד ולא הר המור ומרכז, כי אלה, יש להם רק אלוהים אחד - אלוהים שלהם, והם לא פתוחים לשום דבר אחר.

הרעיון הראשוני בציונות הדתית היה שצריך להכיל את כולם, אז צריכים להכיל גם את הר המור שלא מוכנים לשבת עם כול אחד. אבל בסוף זה יתפוצץ. אי אפשר להכיל את אלה שלא מכילים את כולם.

הבחירות כנייר לקמוס

הסיפור עם האיחוד הלאומי הוא הדבר הכי מדהים שקרה. מדובר באנשים אריות, אורי אריאל, כצלה. והם אומרים: בכל החלטה רצינית אנחנו שואלים את הרבנים. הם אומרים, כבהמות נידמנו. זה נגד ההלכה, נגד התורה, נגד החיים, נגד המציאות ההיסטורית. בכל השנים, בעניין הציבור היו פרנסי הציבור שהחליטו, ולא הרב. זו המצאה חרדית שלא הייתה מעולם. יוצרים דת חדשה, ונגררנו לזה.

עכשיו, אם יתברר בסופו של דבר שהאיחוד הלאומי קיבל 4 מנדטים והבית היהודי 3, אנשי האיחוד הלאומי יאמרו שהוכח שהם הרוב. עמנואל שילה כתב בעיתון בשבע לפני הבחירות, שבדיעבד הפיצול לא נורא כיוון שבזכותו נדע מי הרוב בציבור הדתי לאומי. הם לא אומרים: יש מועצת רבנים שתחליט, אלא מספר רבנים, שאנחנו לא יודעים מי הם, יקבלו את ההחלטות בשמי. זה זרע פורענות, מחלוקת שלא תיגמר לעולם.

אנחנו צריכים להיכנס לעידן של בירור השאלה מדוע אנחנו מתפצלים. השאלה היא קיומית. הדבר גרם לנו נזק רב. בקרוב יהיו יותר דתיים במפלגות לא סקטוריאליות מאשר במפלגות סקטוריאליות. הפוטנציאל של הציבור הדתי לאומי הוא לפחות פי 2 משבעת המנדטים שקיבלנו, מה שאומר שלפחות חצי מהציבור כבר לא סקטוריאלי. צריך לשאול מדוע זה קורה. האם זו סיבת החצרות הרבניות?

כל אחד מאמין שכל האמת נמצאת אצלו

השאלה האמיתית היא כזו: הציונות הדתית הגיעה להישגים בביטחון, במדע, בכלכלה ובחברה. ההפך הגמור מזה, כמו ההפך של שחור ולבן, טוב ורע, ולמעלה ומטה, הוא התחום הפוליטי, בו אנחנו נכשלים לחלוטין, באופן קוטבי להצלחות שלנו בתחומים האחרים. מדוע זה קורה? החרדים לא הגיעו להישגים משמעותיים בתחומים האחרים. אנחנו כן, ובתחום הפוליטי ממש נמחקנו.

אני חושב שאחת התשובות, ואני משער שישנן עוד, היא התפיסה התורנית שהאמת היחידה והקדושה כולה נמצאת אצלנו, לא נתפשר ולא נוותר עליה. מילא, אם היינו כמו החרדים שיש להם רבה מוגדר, זו הייתה חצי צרה. אבל אנחנו לא כאלה. לפני שתי מערכות בחירות באו נציגי הרב מרדכי אליהו למרכז המפד"ל ואמרו שהוא פסק לא להצביע לנשים. חברי המרכז לא קיבלו את עמדתו. הרב אברהם שפירא הוציא פסק הלכה לסרב פקודה בגוש קטיף, וכמעט לא היו כאלה ששמעו לו. אם לא שמעו לשני הגדולים האלה, זה אומר שאין לנו רבה. במקום זה כל אחד מאמין שכל האמת נמצאת אצלו.


ד"ר אמנון שפירא הוא חבר קיבוץ טירת צבי, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן