לפני כמה ימים אמר לי אדם קרוב שמתחשק לו לטוס לחו"ל יום לפני הבחירות ולחזור יומיים אחריהן. אותו אדם טרם הזמין כרטיס טיסה, אבל נדמה לי שהתחושה לפיה אין עבור מי להצביע ואולי בכלל אין סיבה להצביע, כמו שכתב ידידי אסף גולן, מורגשת אצל לא מעט אנשים - ברמה כזו או אחרת.
האמת היא שכרגע המצב באמת נראה לא משהו. מי שיבחר להצביע למפלגות החוץ-מגזריות - הליכוד, ישראל ביתנו ש"ס או יהדות-התורה, יודע שזו רק שאלה של זמן עד לרגע בו אותן מפלגות יעשו משהו שיגרום לו להתחרט על הרגע בו הוא שלשל את המעטפה לקלפי.
מצד שני, הצבעה לאחת ממפלגות המגזר מעולם לא נראתה כל-כך חסרת משמעות. הרי אם בכנסת הקודמת היו לנו תשעה מנדטים שכמעט ולא שמענו על קיומם, אז למה אפשר לצפות עם תחזיות לשמונה ח"כים במקרה של יום טוב במיוחד?
בניגוד למפלגות החרדיות שהמורגשות שלהם בשיח הפוליטי רק הולכת ומתחזקת, נציגינו סרוגי הכיפה הולכים ומתאדים מכנסת לכנסת בלי להותיר איזשהו חותם.
ולמרות זאת עדיין יש בי זיק של אופטימיות, ניצוץ של תקווה למצב אחר. מן סוג של מחשבה על תרחיש שנראה לא מופרך מדי, תרחיש שבהתנהלות נכונה יוכל לגרום לי להרגיש שהיתה הצדקה להליכה לקלפי ביום הבחירות, שיש אפשרות למצב אחרת את נציגנו לכנסת.
התרחיש
ובחלומי, והנה לאחר ספירת קולות החיילים מפלגת "הבית היהודי" זוכה בייצוג של ארבעה עוטי שפם (כן, זה הצעד הראשון של אורלב), שמבינים שעליהם להיות חלק מהקואליציה - גם בראשות ציפי לבני חס וחלילה, עם חלוקת התפקידים הבאה:
כמי שהציגו את "החינוך בראש" דורשת המפלגה תפקיד של סגן שר החינוך עבור הרב פרופ דניאל הרשקוביץ, שבכך יראה, בין השאר, שמאחורי הסיסמה לא עמדו רק מילים.
במסגרת התפקיד יהיה אחראי הרב-פרופ לשני תחומים מרכזיים - הפרופ יתעסק בבניית תוכנית שתחזיר את תלמידי ישראל למקומות הראשונים במתמטיקה בדירוג העולמי, ומצד שני הרב יהיה אחראי על חיזוק לימודי מורשת ישראל במערכת החינוך.
בנוסף לכך מי שהיה יו"ר ארגון הסגל האקדמי בטכניון יסייע בפיתרון הבעייה החמורה של בריחת המוחות מהאקדמיה.
בצעד מעניין את תפקיד השר יקבל דווקא זבולון אורלב, כשמטבע הדברים וגודל המפלגה, יהיה מדובר במשרד "שולי" יחסית - תיירות/ חקלאות/ מדע וספורט/ הגנת הסביבה וכדומה.
אורלב, שידוע כ"ביצועיסט", ילמד לעומק את המצב באותו המשרד, ואז יבנה לעצמו רשימת פרויקטים מרכזיים לביצוע בדגש על שני פרמטרים - הראשון, כמובן הוא התועלת שהם יביאו לציבור, והשני, נמוך עד כמה שזה ישמע, האפשרות לייצר מהם אייטמים שיכנסו לכמה שיותר כלי תקשורת.
אם אורלב רוצה דוגמא טובה להתנהלות שכזו, הרי הוא מוזמן להעיף מבט שמה שאריאל אטיאס (כן, ש"ס) עשה עם משרד התקשורת - ביטול דמי הקישוריות, פתיחת שוק השיחות הקוויות, חוק כנגד "דואר זבל" ומעורבות חזקה בהתנהלות מול זכייניות הטלוויזיה השונות. וזה משרד שלפני כן נחשב מאוד אפור.
אורי אורבך שיעשה את צעדיו הראשונים כח"כ, יקבל בעצם את התפקיד הכי חשוב - אחריות מלאה על כל מערך הדוברות הסברה ויחסי ציבור של המפלגה, הדאגה לכך שכל מהלך והישג של חברי "הבית היהודי" יצא החוצה לאמצעי התקשורת השונים.
לאורבך גם כדאי לזכור שמעבר לתקשורת הכללית קיימת חשיבות גם לתקשורת המגזרית, שתהווה אמצעי חשוב בשבירת הסטיגמה על חוסר משמעותם של נציגי המפד"ל בכנסת.
אם כבר המגזר, אז ניסן סלומיאנסקי שיכנס בסופו של דבר לכנסת, ימשיך בעבודת הקודש אותה הוא עושה בוועדת הכספים, תוך דאגה לשיתוף פעולה מלא עם מערך הדוברות של אורבך שיביא לכך שעוד ועוד אנשים ידעו מה תרומתו של סלומיאנסקי לחייהם הפרטיים.
מי שלא יזכה לתפקיד ח"כ יהיה שר-שלום גרבי, מה שיאפשר להטיל עליו תפקיד בעל לא מעט משמעות - הכנת המפלגה לקראת מפקד, בשאיפה להגיע ללא פחות מ-50,000 מתפקדים. גרבי אף יכנס מחדש את חברי המועצה הציבורית שיהיו מעוניינים בכך (ואולי יוסיף מספר חברי מועצה שגילם פחות מ-40), שיעזרו לו לבנות את מוסדות המפלגה.
אותו גוף יהיה אחראי בעוד כשנתיים לארגן פריימריז לראשות המפלגה, ולקראת הבחירות הבאות לכנסת לקיים פריימריז נוספים - הפעם על הרכב הרשימה. כמובן שגם פעילות זו תלווה בהד תקשורתי פנים מגזרי.
או חלמתי חלום
אם לחזור למציאות - הפוטנציאל אמנם קיים, אבל אני מאוד סקפטי באשר לאפשרות ש"הבית היהודי" תבחר לפעול באסטרטגיה כזו או דומה לה, או אם היא בכלל תעבוד בשיטטיות כלשהיא. קשה לומר שאני אהיה מאוד מופתע אם יום אחרי הבחירות "הבית" תשכח שהקולות שקיבלה היו מתוך חסד, ולא בזכות.