אין לך עניין שכל עיקרי אמונה תלויים בו כטרמפיאדות של מתנחלי ישראל, שכל הבא בהן משליך את יהבו על הקדוש-ברוך-הוא, ואינו יודע אם יגיע רכב בשנה הקרובה, ואם יגיע - מי יעלה עימו אל הרכב והאם יהיה לו ריח של שום או בצל מפיו, וכמה יהא הנהג רך כקנה או קשה כארז, ושמא יריב הנהג עם אשתו בדיבורית ויהיה לא נעים בכלל. ובידוע שגדולי ישראל לא הגיעו למעלתם אלא בשל טרמפים שעלו עליהם ועברו כך וכך עלבונות ולא מיחו, וזכו למה שזכו.
ומעשה באותו מתנחל קשיש ואשמאי שקבע את משכנו בגבעת החומוסים, ולא הותיר עבירה בעולם שלא עבר: גזל במרמה תקציבים מעיירות הפיתוח והעביר אותם להתנחלויות, בנה אלף קרוואנים חדשים כשאמריקה הלכה רגע לשירותים, סלל כבישים מפותלים בתוך הכפרים הערביים האותנטיים, ולפעמים המשיך לעשן באמצע הצפירה השנתית לזכר רבין.
משהגיעה שעתו להיפטר מן העולם, הגיע אותו מתנחל, לא עלינו, לבית דין האג של מעלה. ישבו השופטים בדין, ומנו בפניו אחת לאחת את עבירותיו ואת זכויותיו. והיה הקטגור מעביר תחת שבטו עשרות רבות של פלשתינים, רזים ומדוכאים, והיו מטפסים על צידה האחד של המשקולת ומטים אותה לכף חובה. ועם כל עבירה היה אותו מתנחל בוש ונכלם, ושפמו שהיה זקור - דעך והצטמק בעוונותיו. ובא הסנגור והעביר תחת שבטו את כל העיכובים בבנייה וכל הייסורים והביזיונות בתקשורת, וכל החרפות של השמאלנים שסבל באהבה, וכמה אלפים קרוואנים אמריקאים שהעלה על הקרקע ואדמות סקר ואדמות מדינה מוכרזות ושאינן מוכרזות, וקו תשריט כחול וסגול וירוק, ומחצבות לא חוקיות של ערבים. שש ורחב ליבו של המתנחל ושפמו שב להיות כבראשונה. באו וטיפסו כל זכויותיו על המשקולת השנית, ולא הכריעו את הכף, והיו המשקלות מתנדנדים אנה ואנה, לא לרעה ולא לחסד, עד שבא הקטגור והשליך לכף חובה מכונית, שהיה מעשה ונסע אותו המתנחל בכבישים וראה טרמפיאדה עמוסה ולא עצר טרמפ כי מיהר לפגישה. והביטו בו השופטים בתוכחה, ונפלה המשקולת לכף חובה. נמנו השופטים וגזרו עליו, רחמנא לצלן, להתגלגל בדמות טרמפיסט.
ירד המתנחל לעולם שנית. וגדל והגיע להיות טרמפיסט. הלך וקנה לעצמו פליז שבצידו האחד צבע כגון החלווה ובצד השני צבע כחול. ולא נחה דעתו עד שהניח על גבו תיק של low alpin, ונעל סנדלי שורש לרגליו אפילו שחורף, ושם משקפי שמש על ראשו אפילו שחושך, ויצא אל הטרמפיאדה הקפואה. משהגיע, נפלו פניו, והיה מתבונן בתור העצום שהשתרך לפני ולפנים, יען כי האוטובוס של אגד שוב לא הגיע, כי מישהו באגד החליט לפתע לשנות את המסלול, או כי המנוע של המכונה נפח את נשמתו בעלייה ממושכת וקשה, או שסתם שכחו שיש את גבעת החומוסים, כרגיל. והיה התור הולך וארוך, ורכבים אין, וכמעט מלאה הטרמפיאדה מלהכיל את כל הטרמפיסטים.
ידע המתנחל שלשם כך נתגלגל בעולם, וכבש צערו ושתק. והיו עוברין הרכבין ולא עוצרין, וכשכבר עצר מישהו, עלו הטרמפיסטים שבראש התור הארוך, וכשנגמרו הטרמפיסטים, היה הנהג מגיע לערים אחרות ומרוחקות. חזר ושינן המתנחל לעצמו שהכול בידי שמיים, עצם את עיניו ונזכר שבלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה. פקח את עיניו, והנה מגיע טנדר עצום מימדים ועליו כתוב באותיות קידוש לבנה מאירות עיניים "החברה לפיתוח", והוא ממוגן ירי, וכיסאותיו מרופדים רפוד היטב, ויש סאונד טוב לרדיו בתוכו, והוא נוסע לעיר הגדולה. עצר הרכב מול הטרמפיסט, פתח הנהג את הדלת וקרא "העירה". עלה המתנחל על הרכב, וליבו מתרונן ושמחת עולם על ראשו והוא יודע שעם הנצח לא מפחד בכלל.
עלה על האוטו, והחל מאליו לזמר לקונו שהושיע אותו וגאלו מיד צר. פתח ואמר תפילת הדרך והוסיף עליה מזמור לתודה ושיר למעלות ויעקב הלך לדרכו ג פעמים ולישועתך קיויתי ה ג פעמים רגיל והפוך והוסיף עליהם כך וכך קפיטל תהילים והיה מלחש את כל המזמורים כדי שלא להפריע. אלא שאותו הנהג היה, לא עלינו, שאינו מקפיד עדיין בתרי"ג מצוות, ואף עבר עליו יום קשה באותו יום, ושפתיו המרחשות של הטרמפיסט לא עשו לו טוב. הגביר את צלילי אייל גולן הבוקעים מן הרדיו כדי להסיח את הדעת מן הטרמפיסט המרחש בשפתיו כאוכל פסטה שקופה, ועדיין חדרו מבעד לצלילי המנגינות אי אלו רחשושים. נטרפה דעתו של הנהג עליו, לחץ על הגז והברקס בעת ובעונה אחת וכמעט עשה תאונה רח"ל, וצעק במלוא גרון על הטרמפיסט דמרחשן שפתותיה, אשר קרוב היה לסיים ק"ן מזמורי תהילים באהבה ובשמחה גדולה ולהתחיל אותם שוב. הוריקו פניו של הטרמפיסט שהתגלגל, וביקש ת"ק על ת"ק פעמים סליחה, ונרגע הנהג. ונסעו בשנית.
והנה, מעשה שטן, צלצל הסלולר של אותו הטרמפיסט. והיה עונה לו אלא שהיה הסלולאר קבור אלפיים אמה בעומק התיק low alpin שלו, בין הגרביים אשר לא כובסו זה שנתיים ימים לבין ערכת פק"ל הקפה המשופצרת אשר הסריחה ואי אפשר היה להזיזה ולו סנטימטר אחד. וחפר הטרמפיסט וביקש סליחה, וחפר וביקש סליחה. כיוון שכך, היו הסליחות והצלצול מפריעין את מנגינותיו של אייל גולן. ולא עוד, אלא שהיה הצלצול של אחד יעקב שוואקי, ואותו הנהג לא אהב שוואקי בכלל. אגר הנהג את כעסו בקרבו עד שנתמלא ועלה על גדותיו. ראה הטרמפיסט שכלתה אליו הרעה, והתפלל בלחש לאביו שבשמיים שיגאל אותו מהביזיונות. משנתפלל רחשו שפתותיו, ושוב צעק עליו הנהג, וכמעט ודרסו עז, וכמעט ואבדו מן העולם, עד שפסק בחסדי שמיים הצלצול של אותו השוואקי. ונסעו בשלישית.
משנתקרבו לעיר, הרים הטרמפיסט את קולו בעדינות מרובה, ושאל את אותו הנהג, "לאן אתה מגיע בעיר?". עשה עצמו הנהג כלא שומע. והגביה את קולו הטרמפיסט ושאל בשנית "אהמ, לאן אתה מגיע בעיר?". ושוב לא ענה הנהג. שאל הטרמפיסט בשלישית "אהמ, סליחה, לאן אולי אתה מגיע בעיר?", ושאג עליו הנהג במלוא גרון, שבשלו התחרבה כל הנסיעה הלזו, וחבל שלקח אותו וכן הלאה. שמע עלבונותיו הטרמפיסט ושתק. משהגיע למחוז חפצו, עצר לו הנהג.
ירד אותו הגלגול של טרמפיסט מן האוטו ואמר "תודה", ושב ואמר "תודה באמת", עד שנתכרכמו פניו של הנהג, והבין הטרמפיסט, וניסה לסגור את הדלת בעדינות, ולא נסגרה. וניסה לסגור אותה שוב בעדינות ולא נסגרה, וראה את פניו של הנהג. והתמלא עיזוז וגבורה וסגר חזק מידי וזעק עליו הנהג מבעד לחלון הפתוח "למה לא, תשבור לי את האוטו אתה, הרסת לי את החיים". ונסע הנהג לדרכו מחרף ומגדף, וידע הטרמפיסט שכל הצרה אשר באתהו, כאין וכאפס לעומת אשר יבואהו בטרמפים חזור. ועברו עליו שבעים שנה הלוך חזור בטרמפים.
כיוון שנפטר מן העולם בא לפני בית דין האג של מעלה וקיבלוהו בסבר פנים יפות ודנו אותו לכף זכות ועשו לו קפה על חלב עם ופלים שוקולד, ובא המתנחל האשמאי על תיקונו.