שדכניות- עם בפני עצמן הן, זר לא יבין זאת. בהצצה חטופה לעולמנו, נראה כאילו אנו חבורת סוחרות, המתעסקות בקטנוניות בחברת שיווק, מעין סחר-מכר. אם פעם היינו עמוסות קלסרים, פנקסים וכל מיני צטאלך, הרי שהיום האינטרנט עומד לרשותנו ומקל עלינו את המלאכה. כל הפרטים על המשודכים יושבים מסודרים במחשב. רק לפתוח, לעיין בתמונות, תולדות חיים, רשימות - דרישות, ולכאורה, מה הבעיה? מבחינה זו, ארגון י.ש.פ.ה, התייעל מאד. כשאמא מודאגת מתקשרת אלי, אני ממליצה- שבתך תרשם לי.ש.פ.ה- סיכוייה יגדלו, וגם לי יהיה יותר נוח שהפרטים מול העיניים.
לכאורה הכל פשוט, אך בעצם, פה מתחילה הבעיה.
מי , בעצם, משדך את האדם, ומה גורם לו להחליט להתחתן עם מישהו מסוים? גלוי וידוע לפנינו, השדכניות, שאנחנו רק צינור. דרכנו, לפעמים, בוחר הקב"ה להכיר בין בני אדם. מאז שברא את העולם, יושב רבונו של עולם ומזווג זיווגים. פה ושם, הוא גם בוחר באובאמה לנשיא ארה"ב, שומר על חיילי צה"ל במלחמה בעזה, ומחליט כמה מנדטים יהיו לבית היהודי והאיחוד הלאומי. בינתיים הוא לא גילה לנו. הוא גם מעלים מאתנו את הפלוני לפלונית....
מלאכה קשה.
לפי הנדריקס, לבסוף מוצאים אהבה, שפיתח את שיטת אימאגו, הנישואים באו לתקן באדם את פצעי הילדות. גם שיטת ימימה אומרת דבר דומה. בקצור- כולנו, גם סרוגים וגם שרוטים, אבל אנחנו לא אשמים. כולנו נושאים עומסים שונים, עוד מזמן ההריון, הלידה, הינקות, הילדות והבגרות. בתהליך בחירת בןבת הזוג, אנו נגיע להחלטה עם מי להנשא, כשימולאו בצורה תת-הכרתית שני צרכים בסיסיים שלנו. מצד אחד תחושת המוכר, הידוע, הדזה-וו, תחושה שהאדם מולי נראה מוכר מימים ימימה, כמו בבית. מצד שני, האדם מולי , בצורה מורכבת של פאזל, יהיה שונה ממני במקומות בהם אני זקוקה לתיקון, פיצוי, ריפוי, פצעי העבר.
לפעמים באים אלינו אנשים עם רשימת מכולת, אך לבסוף הם מתחתנים עם משהו אחר לגמרי. היא דוקא נמשכה לגבר מלא, והתחתנה לבסוף עם רזה. הוא חיפש אקדמאית עשירה ובלונדינית, ולבסוף אתה מוצא אותו עם כל ההפכים. הכיצד זה קורה? זה קורה, כי האדם מונחה על ידי אשליות ומסרים שגויים של החברה הסובבת אותו. מה שיגרום לו אושר, זה לא אקסיומות חברתיות אלא צרכים פנימיים מסופקים.
בנקודה זו כל השאלונים במחשב כמעט ואינם רלוונטיים. הם טובים רק כדי שלא יברח לנו מידע- היכן למד הבחור ואיפה הבחורה עובדת. להחלטה להנשא אחראים מניעים נסתרים.
אם האדם יהיה מודע לתהליך הבחירה שלו, למניעיו הנסתרים, תהיה מלאכת הזיווג קלה יותר, עבורו ועבורנו.
אנחנו יודעים שבתהליך הנישואין מתפוגג הקסם של האהבה הרומנטית לאחר תקופה. בעידן המודרני, כשהחברה המערבית מחפשת ריגושים וסיפוקים, זה השלב בו אנשים נוטים להתגרש. כביכול- רק עכשו הסתבר להם מיהו האדם איתו התחתנו, מה הם חסרונותיו, ומה בכלל אני עושה איתו, לכל הרוחות?
זה בדיוק השלב בו אנו מתחילים במסע של תיקון. המודעות לסיבות שהביאו אותנו להנשא עם מישהו מסוים, הם המקומות בהם עלינו לצמוח ולגדול. למה פלונית הבישנית התחתנה עם בחור קולני? כי היא בילדותה בחרה בדפוס התנהגות בישני, וכפיצוי בחרה בבחור וורבאלי. אולי אחרי עשר שנות נישואין היא תעדיף שינמיך קצת ווליום, כי היא כבר למדה לדבר.האם זו סיבה להתגרש?
בתהליך הבחירה, אם כל אחד יהיה מודע לסיבות שמנחות אותו לחפש מישהו מסוים, אולי כבר המודעות הזו תביא לבחירה נכונה יותר. לפעמים הקב"ה מחכה לו לאדם, שיגיע לשלב הנכון בחייו כדי להכיר לו את הנכון. בינתיים, אנחנו השדכניות אוכלות חצץ. האם האחריות לדאוג לפלוני על כתפנו בלבד? לענ"ד- לאו.
שדכנית לא יכולה לזכור את כל משודכיה הפוטנציאליים כל העת, וגם אם היא תתמקד במספר קטן- לא תמיד יהיו לה רעיונות, לא בגלל שהיא לא התאמצה, אלא בגלל שהקליינט לא התאמץ, והמזווג זיווגים מונע ממנה את הרעיון הנחשף והגואל.
ככל שנזדרז להיות בתהליכי מודעות, מי אנחנו, מהו טיב של קשר, ומה הרווח שבנישואין, כך זיווג יהיה קל יותר.חז"לינו הכינו לנו רשימות מה יהיה בימות המשיח. למשל- עתידה הארץ להוציא גלוסקאות וכלי מילת. כלומר: תקפצי בבקר לאנגל,תקני לחמניות ותצאי לשופינג במכירות סוף העונה לחפש משי ומלמלה. נגמרו הימים בהם השכמנו קום לאפות פיתות בטבון, ולשזור חוטים בנול האריגה.
אז, למה, רבונו של עולם, לא יצוצו לנו בקלות השדוכים כמו לחמניות באנגל? אולי בגלל שהקב"ה רוצה שבכל זאת נתאמץ. כמו שאחד הרביים החסידיים אמר: דירה יש, מקרר, מכונת כביסה, תנור כבר יש. גם מכונית. אם גם החתן יבוא בקלות, איך נזכור שיש ריבוינו של עוילם?