בתום מסיבת העיתונאים עם בנימין נתניהו, אפי איתם וחברי הכנסת הדתיים של הליכוד, אני יוצא ממלון שלום ברגל אל תחנת האוטובוס הרחוקה. בדרך אני מנסה לתפוס טרמפים, ניסיון שבדרך כלל נועד לכישלון בתוך העיר. אבל ביונדאי הקטנה הלבנה שעוצרת לי יושב לא אחר מאשר בני בגין. בשתיקה שמשתררת ברכב לאחר שאני מודה לו על הטרמפ, אני חושב לעצמי איך גילוי קטן של טוב לב מצליח לסדוק חומות של ציניות, שקרים והסתר פנים הסובבות את הפוליטיקה הישראלית. שלל המילים השחוקות שנטחנו עד תום בכנס (אחדות, חינוך, ערכים, זהות יהודית, אמנה, אמון) לא מתקרבות מבחינת האפקט שלהן למעשה אחד קטן ופשוט, שמכיר בקיומו של האחר מחוץ לחלל הפנימי, שעוצר למענו את הדהירה קדימה.
אז מה היה שם למעשה, מעבר להתפייטות אודות הטרמפ של בגין? שתי בלוריות לבנות (ביבי ובני) ,זקן אחד עבות (אפי) וכמה כיפות מונחות היטב. מסביבם ריחפו מילים כגון הליכה משותפת, היתרמות הדדית, הבעת אמון וכן הלאה. היו גם מחיאות כפיים סוערות בקהל. העובדה ש"הם", מפלגת הליכוד, מכירים "בנו", ריגשה את הלבבות הסרוגים. עוד רגע ואפשר היה לראות כיצד שולפים הפוליטיקאים סכין חדה, חותכים בבשר כף ידם וחותמים בברית דמים תהומית את מה שהמפגש הזה הציע לציבור הדתי לאומי: הליכוד והציונות הדתית לנצח. האם הם פספסו את נתוני הגירושין הגבוהים שפרסמו לאחרונה בתי הדין הרבניים?
מעניין שהכינוס התקיים באולם החתונות של מלון שלום הירושלמי. על הפרק עמדה אמנה משותפת לליכוד ולציונות הדתית, הכוללת מספר התחייבויות מצד הליכוד: הכללת תקציבי החינוך הדתי בתקציב המדינה ושמירה עליהם, חיזוק זהותה היהודית של המדינה תוך שילוב ערכים יהודיים במערכת החינוך הכללית, הסדרת שירותי הדת ברמה גבוהה, מניעת התנתקות נוספת, שמירה על ירושלים המאוחדת וזירוז פתרונות הקבע למפוני גוש קטיף.
האם אמנה כגון זו שווה משהו לאחר הבחירות? אפי איתם ניסה להוכיח שכן. הוא נופף בחברי הכנסת הדתיים שישבו לשולחן, וקבע כי התחייבותו של ראש הממשלה בצירוף חברי הכנסת הדתיים מעניקים לאמנה משקל גדול הרבה יותר מאשר פיסת נייר פוליטית.
"נהוג אצלנו, במידה מסוימת של זילות, להצמיד לכל אירוע תואר של מעמד היסטורי", אמר אפי איתם, בדברי החימום לקראת נאומו של בנימין נתניהו. "מה שיש כאן ראוי לתואר הזה. האמנה שאנחנו הולכים לחתום עליה היא הרבה יותר מפיסת נייר. היא חלום עתיק של הציונות הדתית. אני רואה בחתימה הזו היום, בהליכה המשותפת, הזדמנות לציונות הדתית להיחלץ ממבוי סתום בתחום הפוליטי, לתת לעוצמה שלה ביטוי בתוך מסגרת המשפיעה על סדר היום הכולל".
כשבנימין נתניהו עלה לדוכן הנואמים, קמו על רגליהם לא מעט מהנוכחים בקהל - מנהלי מוסדות דתיים לאומיים ידועים. יכול להיות שחלקו לו כבוד, יכול להיות שהסתקרנו. הילה של נאיביות ריחפה מעל ראשיהם. ההתנתקות הותיקה וזו שתבוא ארבו ביחד מאחורי הוילונות הכבדים שבאולם, וצפו במתרחש.
"מדובר בתקווה אמיתית שמגיעה לכלל מימוש באמנה הזו, אמר נתניהו. "יש כאן שורה של חברי כנסת דתיים שנבחרו לליכוד, לא כדתיים אלא כליכודניקים, והם ממשים את ערכי המורשת המשותפים לציבור שלנו ולציבור הציונות הדתית. אנחנו מסירים את המחיצות, וחולקים ערכים משותפים. נותנים ביטוי למערכת החינוך המופלאה של הציונות הדתית".
אחד מהמנהלים שאל את ביבי האם הוא מצטער על חלקו בהתנתקות. הלה לא הגיב. "אנחנו רוצים לבנות אמון", אמר אפי, "כולנו נושאים צלקות, אך פנינו קדימה. גם יוסף הפוגש את אחיו אומר להם שבסופו של דבר, גם אם הייתה מחשבה לא טובה, מסתכלים קדימה".
"פעם נהגנו לומר שליכודניק זה מישהו שהולך עם כיפה בכיס" אמר ביבי. "זה עדיין נכון, אבל יש לנו כאן חבורה של ליכודניקים שהולכים עם כיפה על הראש. העובדה שיש בליכוד היום שבעה חכים דתיים איננה מקרית. ההבדלים בין מה שהיה פעם המחנה הדתי הלאומי למחנה המסורתי של מצביעי הליכוד נעלמים במהלך הזמן. נראה לי שהציבור הדתי לאומי מזמן חדל להיות סקטור מוגבל, ומשתלב בכל החלקים הלאומיים שלנו. אם מישהו היה צריך תזכורת לכך, הרי שבמלחמה האחרונה ראינו את חלקם של החיילים הדתיים שלנו במערכה. הגיע הזמן שהציבור הדתי לאומי יהיה חלק אינטגראלי במפלגת השלטון".
מזכיר את פייגלין? במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר מכן, שאל העיתונאי שלום ירושלמי את ביבי מה לגבי פייגלין. ביבי השיב שאחד מהערכים המרכזיים בתנועה הוא השירות בצה"ל, וכי "איננו מוכנים לקבל שום ביטוי של סרבנות".