האם מותר מבחינה הלכתית להביט בפניה של אישה בזמן הדיבור איתה? ומה ההגדרה של "ראיה בעלמא" המותרת לעומת "הסתכלות" האסורה? שאלה זו הופנתה הבוקר לרב שלמה אבינר, ראש ישיבת "עטרת כהנים" בירושלים, באתר האינטרנט של מעלה - המרכז לציונות דתית:
"שלום הרב. המשנה ברורה, כידוע, אוסר הסתכלות, כמובן, אך מתיר ראיה בעלמא, שלא מצד מידת חסידות שראוי להחמיר. לא הצלחתי למצוא מה ההגדרה של ראיה בעלמא. הבנתי שזו ראיה ארעית ולא התבוננות מעמיקה, אבל לא הגדרה מדויקת. לדוגמא, אם יש צורך כל שהוא לדבר עם אישה, האם להסתכל על פניה תוך כדי השיחה זה נקרא ראיה בעלמא? תודה רבה".
הרב אבינר נמנע בתשובתו מלענות במפורש האם מותר להביט בפני אישה בזמן השיחה איתה או לא, אך ענה כי במוקד האיסור ניצבת ההנאה מן ההסתכלות, וכשאיננה - הדבר מותר: "אכן, הגדרה נכונה", אמר הרב אבינר, "הסתכלות זה אקטיבי, ראיה זה פאסיבי. למשל, זה אותו ההבדל שבין לשמוע לבין להקשיב. אני עכשיו שומע קול של מכונת כביסה. אני לא מקשיב, זה לא מעניין אותי, אבל זה נכנס דרך החושים.
להקשיב - זה מעניין אותי, אני רוצה לשמוע. השאלה היא, האם יש פה את הרצון או אין פה את הרצון. הדבר דומה לגדרים ההלכתיים של דבר שלא מתכוון ודבר שמתכוון. כידוע, בהלכות שבת, יש הבדלים בין דבר שמתכוון לדבר שאינו מתכוון, ראה מסכת פסחים כ"ה בעניין הנאה שבאה לאדם בעל כורחו ושלא בעל כורחו".
"אם כן", סיכם הרב אבינר, "זה תלוי בגורם הכוונה: האם מתכוון להסתכל, או שלא מתכוון להסתכל אלא זה בא כך, טוב, מסכן. נרבה צניעות".
