הדרישה לסכם ארבע שנות לימוד במעלה דומה במורכבותה לדרישה ללמד את התורה כולה על רגל אחת. המענה דומה גם הוא - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", או כצורת הניסוח החיובית של ר עקיבא - "ואהבת לרעך כמוך". אם טובתם והצלחתם של חבריך היא שעומדת לנגד עיניך, וטובתך והצלחתך לנגד עיניהם - זכית. כל היתר כבר יסתדר בהמשך.
האינטנסיביות של לימודי הקולנוע הופכת את בית הספר לבית ואת החברים לכיתה למשפחה. ומשפחה כידוע, לא בוחרים. צריך הרבה מזל כדי ליפול טוב, ואני, ברוך ה, נפלתי הכי טוב. זכיתי. לא יכולתי לבקש משפחה נפלאה מזו.
וכמו בכל משפחה - ישנן אי הבנות וישנם חילוקי דעות, ויש אחים שמסתדרים אתם יותר בקלות ויש כאלה שפחות. אבל בסופו של יום זאת המשפחה שלך, אלה החברים שלך, ובלעדיהם הסיכוי לסיים את ארבע השנים הללו במעלה הוא כמעט אפסי. גם מסיבות טכניות פשוטות - עשיית סרטים מצריכה שותפים רבים, וגם משום שבתהליך הלימוד האינטנסיבי והתובעני הזה, החברים הם המשענת והם הכוח המניע.
החברים הם אלה שיעשו אתך לילה לבן בחדר העריכה כדי להספיק לסיים את התרגיל שצריך להגיש מחר בבוקר. הם אלה שיישארו אתך אחרי יום לימודים של עשר שעות כדי לצלם עוד תרגיל בתאורה. הם אלו שיסתכלו לך ישר בעיניים ויגידו לך בעדינות שזה התסריט הכי גרוע שכתבת אי פעם ויעזרו לך לכתוב את התסריט הבא. החברים הם אלו שיקשיבו בסבלנות ויקבלו בהבנה כשכל התסכולים והעייפות המצטברת יתפרצו ממך החוצה, והם גם אלה שיאספו אותך ברגעי המשבר, ירימו וידחפו אותך הלאה.
החברים הם אלו שיוצאים אתך להפקות.
ושם, בהפקות, אתה פוגש את האנשים כמות שהם, בלי מסכות, באמת. באמצע המדבר בשמש צהרים קופחת, או לפנות בוקר קפוא ביישוב נידח, אין יותר הצגות. אף אחד לא יכול ולא זוכר להעמיד פנים. שם, אתה והסרט שלך תלויים בהם - בתאורן שאחרי עשר או שתיים עשרה שעות רצופות של עבודה מעמיד עוד פנס ומדייק את הזווית הנכונה. במלבישה שכבר בקושי עומדת על הרגליים, אבל זוכרת בדיוק איזו כיפה הולכת עם איזו חולצה. בעוזרת ההפקה שמרגישה אותך בחוש ועוד לפני שהספקת לבקש מגישה לך בחיוך כוס קפה חמה ועוגיה. בכל האנשים האלה, שאמרת להם שיום הצילומים יסתיים בשקיעה ועכשיו עומדים אתך לתפילת שחרית בזריחה.
אלו האנשים שבידיים שלהם אתה מפקיד את החלום והחזון שלך וסומך עליהם שיעשו הכל כדי להגשים אותם עבורך.
ביום ראשון האחרון, כשישבתי בין האנשים האלה בהקרנת הבכורה של הסרטים שלנו, הרגשתי שיותר מהזכייה בפרסים הצפויה לנו בהמשך הערב, גדולה הזכייה שזכינו זה בזה ובחברות נדירה שתישאר אתנו הרבה אחרי שהצקים ייפדו. אשרינו שזכינו.
אסתר מרים בוגרת בית הספר לקונוע מעלה