שלום. אני נשוי שלושה וחצי חודשים. עד כה, אנחנו נחמדים זה לזו, ולפחות כלפי חוץ המצב סביר. בפנים, אני מרגיש מרומה ומתוסכל. הבחירה שלי להינשא לאשתי היתה בהתאם לערכים שלמדתי והפנמתי. ראיתי בה מידות טובות ועוד מעלות, היחס הכללי כלפיה היה חיובי, ואחרי התלבטות והשתהות מסוימת - בעוד היא רצתה מאוד לסגור עניין - החלטתי לעשות את הצעד, וזאת למרות שלא חשתי כלפיה רגש מיוחד או משיכה. כך לימדו אותנו שצריך לעשות. חשבתי שזו החלטה שהגיעה ממקום בוגר וערכי, והייתי גאה בעצמי. (היא היתה הראשונה שהייתי אתה בקשר רציני). כשבתקופת האירוסין חשתי שוב ושוב תחושה של חוסר השלמה, הרגעתי את עצמי שזה בעז"ה יעבור עם הנישואין. השתכנעתי שכל מה שנראה לי עכשיו כל כך חשוב - כמו מראה חיצוני וכו' - יהיה הרבה פחות משמעותי אחרי החתונה, והדברים האחרים יבלטו הרבה יותר. באמת השתדלתי להתחזק באמונה, ולומר לעצמי שב"ה שהדברים החשובים קיימים, וכמה טוב שלא התפתיתי להתחתן רק בגלל רגש עראי שעלול לחלוף וכו' וכו'. עכשיו, שלושה וחצי חודשים אחרי החתונה, אני מרגיש נורא. התברר לי שכל מה שלימדו אותנו שהוא בעצם "שטויות", עבורי איננו שטויות כלל וכלל. אני חש תרטה והחמצה איומה. למה מיהרתי להחליט? למה התפשרתי כך? כן, כן, למרבה פליאתי התברר לי שהיופי והמשיכה חשובים לי מאוד והעדרם מפריע לי ביותר. מחריד אותי לגלות שאחרי החתונה יותר קשה לי לשמור על העיניים מאשר לפני כן, כי תמיד הייתי בהרגשה של "אני אמצא את האחת שלי" (נחשבתי בחור נאה ומוצלח, והרגשתי תמיד שאוכל למצוא את האחת הזאת) ועכשיו אני מרגיש כאילו פספסתי את ההזדמנות... אני מנסה לנזוף בעצמי על האנוכיות והקטנוניות (חשוב לי לציין שאני עושה מאמצים עצומים שאשתי לא תדע ולא תרגיש, ואני מקווה שבהצלחה), ולפעמים מצליח להרגיע את עצמי, אבל מספיקה אפילו סעודת שבת אחת בחיק המשפחה, כשאשתי הכי פחות יפה ומטופחת מכולן, כדי להכניס אותי לדיכאון עמוק ממש. אני יודע שזה לא נשמע יפה, אבל מה אעשה?? שאדחיק את זה? שלא אספר לאף אחד? אני מרגיש שבניגוד לכל מה שלימדו וחינכו אותי, יש משקל עצום לחיצוניות ולמשיכה, ובלעדיהן אין סיפוק ואושר בחיי הנישואין!! האם יש משהו שאני יכול לעשות עכשיו??



תשובה

שלום אני מאמין שאין משהו שממש לא מוצא חן בעינך מבחינה חיצונית, שאם לא כן לא היתה מתחתן איתה. אלא מה, תמיד חשבת שאתה תחפש ומתמצא אשה נאה באופן יחסי ואשתך כפי שאתה רואה אינה עונה לך על הגדר הזה. היא לא עונה לך על כל הקריטריונים שהצבת לך בעיני רוחך בתחילת הדרך. אין זה אומר שחז"ל טעו או שהמורים והרבנים שלך טעו. שלמה המלך היה החכם באדם והוא גם לא טעה כשאמר שקר החן והבל היופי. אין זה הדבר הכי חשוב ואף ךא החשוב. אלא מה? אנחנו בני אדם ואנו גם רוצים אשה יפה. נכון שמה שחשוב זה מה אנחנו חושבים ולא מה שהסביבה חושבת ואם אתה החלטת שהמידות הטובות של אשתך עולות על כולנה וגם על היופי החיצוני כפי שמקובל לכולם לחשוב ומצאת בה בכל זאת חן פנימי ואני מבטיח לך שאם תשקיע בזה תגלה בסוף שהחן הפנימי גם משפיע על החן החיצוני. ואם תתמוך באשתך ותאהב אותה ותשקיע בכך!!! אז היא תרגיש שאוהבים אותה והחן הפנימי ישפיע גם על החיצוניות. באופן פרקטי: תקנה לאשתך בגדים יפים ותכשיטים יפים בעייניך! חז"ל גם צוו והדרכו על כך. אם אשתך הכי פחות מטופחת והכי פחות יפה בשולחן השבת המשפחתי זה בגללך! אתם אשם! באמת איך אתה יושב שם בשולחן שבת בצורה כזאת. אשתך זה ממש אתה עצמך! אתה צריך לדאוד לאשתך ולומר לה ללכת לקנות בגדים יפים ללא רף של תקציב. והיא צריכה ללמו דאיזה בגדים אתה אוהב ואילו פחות, וכן שתטפך את עצמה כדי שתשא חן בעינך. אם לא אמרת לה כלום בעניין זה היא בטח חושבת שזה לא חשוב לך. אבל אם תגיד לה ללכת לקנות בגדים וכו' אני בטוח שהיא תשמח לעשות כן. ויפה שעה אחת קודם. בהצלה שמואל, כולנו שדכנים