ארגון "קולך" חוגג עשר שנים לקיומו. באירוע המתקיים הערב (ג) באוניברסיטת בר אילן מועלים בין השאר רב שיח המעלה נושאים כגון "נשים מזרחיות - איה קולן?" ו"הרהורים של פמיניסט דתי", קטעי שירה של הזמרת חגית כפיר, וחלוקת אות "יקירת קולך". בקומוניקט שהופץ לרגל האירוע נכתב כי "ארגון קולך עשה היסטוריה במהלך עשר שנות קיומו. לראשונה הוכר במדינת ישראל כי ניתן לשלב שמירת מצוות על פי ההלכה היהודית עם רעיון הפמיניזם".
תמר רוס היא פרופסור לפילוסופיה כללית ולפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן. כחלק ממחקרה בפילוסופיה יהודית חוקרת רוס את הפמיניזם כמקרה מבחן למחשבה היהודית, והיא עצמה פמיניסטית דתית. בשיחה לכיפה היא טוענת כי ארגון קולך אכן הצליח במטרותיו: "הן העלו את המודעות לשאלות של נשים, הצליחו לארגן כמה מפעלים, לדאוג לאינטרסים מבחינה ציבורית ולהוות קבוצת לחץ משמעותית. הן גם הצליחו ליצור שינוי תודעה בציבור הדתי לאומי - אפילו שהתעוררה התקוממות, הדברים עלו לתודעה ונוסחו. לפני כן לא דיברו בציבור הדתי לאומי בצורה מפורשת על הנושאים הללו. הנושא הבולט ביותר הוא שאלת העגונות. יש יותר מודעות לפתרונות אפשריים כמו הסכמי קדם נישואין. עוד נושאים שעלו לתודעה הציבורית הם בעיית ההטרדות המיניות בציבור הדתי לאומי, הצורך לחנך בנים למודעות מגדרית ולשינוי במעמד האישה, וכן הדרכים החדשות להיפגש ולהתמודד עם טקסטים מקודשים בעייתיים, שעלו מתוך עלוני קולך השבועיים ומתוך הספרים שיצאו לאור כתוצאה מכנסים".
"אני חושבת שכן, במיוחד בשנים הראשונות. אני לא כל כך מעורה באופן שבו זה קרה, לא עקבתי מבחינה פוליטית, אבל נדמה שאז נכשל הארגון בכך שיצר רושם מאוד לוחמני, והעלה נוגדנים בציבור. אני יודעת שיש היום ניסיון מודע ומכוון למתן את הדברים ולהיות רגישות לכל מיני יבלות, לא להופיע בתור קיצוניות או מרדניות יתר על המידה. להפיג את הרושם של מרירות יתרה, ולנסות להראות את הבשורה בצורה יותר חיובית ומאירת פנים".
"אני אופטימית משום שאני חושבת שזה עונה על צורך שרק הולך וגובר. למרות שהציבור הדתי מתפלג לכאורה לשניים בנושא הזה, זה נושא בעייתי לגבי כולם, והוא לא ירד מסדר היום".
"כבר הרבה שנים, גם כתוצאה של המצב הפוליטי במדינת ישראל והאכזבה מהתקווה לתהליכים משיחיים, מתרחב הפער בין שני פלגים בציבור הדתי לאומי. הפלג הקוקיסטי עדיין נאחז בקרנות המזבח ומנסה לפלס דרך חדשה, לאור האכזבה מאמונה בתהליכים בשיתוף עם המדינה. מן הצד השני מתעוררת תגובת נגד של הגורמים הליברליים בציונות הדתית, שמנסה להתנער מאפיונים מטאפיזיים חזקים מדי ביחס למשמעות המדינה, ומנסה למצוא דרכים חדשות לחיות עם המודרנה בשלום מבלי לעזוב את מורשת ישראל סבא.
סוגיית הנשים היא רק סוגיה אחת, בוערת, בתהליך הזה, כאשר הציבור היותר קוקיסטי, שיש לי הרבה אמפתיה אליו, יוצר אמנם תדמית חדשה של אישה השונה מהדגם החרדי - פעלתנית בתחום הציבוריות ובתחום ההתנדבות הלאומית, אבל עדיין נשמר אידיאל ההירארכיה והעמדת מרכזיות המשפחה כעומדת בניגוד למימוש העצמי של נשים בתחומים אחרים. אבל ההבדל המרכזי הוא התפיסה המהותנית של האישה. מצד הקוקיסטים יש תפיסה מהותנית, שהטבע של האישה מוגדר מראש על יסוד הנחות מטאפיזיות שאינן תמיד מוכחות בשטח. הסטריאוטיפ של "מהי האישה" והקביעה שהיא חייבת להתאים לתפיסה מטאפיזית מעורפלת, מצר את צעדיה. הגישה הליברלית יותר איננה מאמצת הנחות כאלה. אבל הציבור הדתי לאומי משתנה, וכיום יש יותר מגוון והכרה בדרכים השונות לעבוד את ה".