עוד על בית המריבה
בקרוב יתחילו הגננות בגנים לתכנן את מסיבות החנוכה. שירים כמו נר לי דקיק, סביבון סוב-סוב-סוב ובאנו חושך לגרש, ירנינו את לבנו. החנויות ימכרו סופגניות ואנו נכלכל בחוכמה את צעדי גזרתנו החטובה- לחטוא בסופגניה - אם לאו. על מה נשיר השנה ועל מה נהלל?
נדמה כי מצבנו הפוליטי של לא השתנה כמעט מאז ימי החשמונאים. בימים ההם, בזמן הזה עומדים עלינו לנשלנו ממורשתנו, מאדמתנו, מקוממיותנו.
אצל הדתיים מרבים להדגיש את העובדה שמלחמת החשמונאים ביוונים היתה על רקע דתי. שמירת שבת, ברית מילה ומנורה בבית המקדש. אבל שימו לב על מה אנו מודים בברכת על הניסים בברכת המזון ובתפילת עמידה. לא רק על שבת וברית מילה, אלא בעיקר על נצחוננו הלאומי, על המלחמות בהם נצחנו את אויבינו, ובכך זכינו גם להדלקת הנרות במקדש. כל מי שמכיר את הספור המהולל של נצחון המכבים והחשמונאים לא יכול להתעלם מכך שרבים מן האוכלוסיה היהודית התחברו אז לתרבות היוונית ועשו עמם יד אחת. גם מולם היה מאבק כואב.
היו ימים בהם לא אהבתי את ההשוואה שעשו כמה מידידי הקרובים המתגוררים בחברון, בין השמאלנים למתיוונים. כואב הלב להודות בכך, אבל התנהגות ממשלת ישראל של היום, מול רכישת הבית בעיר האבות חברון מזכירה מעשי מתיוונים. אין לזה מילה אחרת.
הבית הוא חוקי, הבית לא מפריע לאף אחד, אף אחד לא נושל ממקומו, ורק קנאה וצרות עין ושנאה מניעים את ממשלת ישראל, שבמו ידיה מעונינת לקפד את החיים היהודיים בחברון.
לצערי, אנשי חברון צדקו. הרי ממשלת ישראל והשמאל שמדרבן אותה גרועים ממתיוונים. אף אחד לא לוחץ על ממשלת ישראל לפנות את הבית. אף אחד, אפילו לא בממשל האמריקאי לא מעונין לפנות את הגולן.
על מה תשירו גננות יקרות בגנים: "באנו חושך לגרש"? על מה תרנינו ועל מה תחגגו? במדינת ישראל המחודשת, בעיר האבות הנבנית, קמה ממשלה בישראל ומפעילה צבא יהודי נגד אחיו.
עם קום המדינה נחה רוח נכונה על משוררינו הלאומיים. הם קראו נכון את ההסטוריה של ימינו במציאות שלאחר השואה, וראו נכון את צדקת התישבותנו בארץ ישראל מול העולם המוסלמי סביבנו. מעטים מול רבים היינו וה היה בעזרנו לנצחם.
צר לי לומר, אבל נוער הגבעות של השומרון, אותם נערים שמסיתה נגדם התקשורת, הם המכבים של ימינו. כל מי שמדבר נגדם שהם כביכול פורעים , מפירי חוק וכיוב סיסמאות, משייך עצמו אוטומטית למתיוונים.