מי אנחנו הכיפות הסרוגות? שאלה זו על כל חובש כיפה סרוגה לשאול את עצמו, לברר לעצמו היטב ולראות לאן אנחנו מובילים את החזון התורני לאומי. פעמים רבות אנו סובלים מהנטייה להכות את עצמנו ולראות את החסרונות שלנו. הציניות כלפי עצמנו יש לה על מה להתבסס, ישנו פילוג בין קבוצות של רבנים, יש קבוצות סגורות, דוגמת ישיבות שאינן מקבלות את האחר, ישנו נתק של המנהיגות הפוליטית עם החברה הדתית ובמיוחד עם בני הנוער. זה גורם לכך שקשה להתוות קן משותף, קו של ציונות דתית מאחדת.
אנחנו דור הכיפות השונות, שונות בגודל, בצבע, שונות בטבע ובמהות, יש כיפות שחורות, כיפות כתומות, כיפות כחול לבן ממלכתיות, יש כיפות חברתיות, יש כיפות ספרדיות, ויש כיפות שאינן מוגדרות, הן לא אוהבות להשתייך למגזר התורני לאומי. כיפות אלו יעדיפו תמיד להצביע למפלגה לא דתית, וידאגו להסביר למה הם לא שייכים.
אולם, רב המאחד על השונה, לא סתם הסמל הוא הכיפה הסרוגה, כי הבסיס המשותף גדול וחזק. הערכים עליהם אנחנו גדלים, מסגרות הלימוד המשותפות, ישיבות תיכוניות ותורניות, ישיבות הסדר וגבוהות, צבא ואקדמיה, ארץ ישראל וחברה יהודית, מושגים אלו יוצרים ברית עמוקה וחזקה של זיקה לציבוריות המיוחדת הזו.
אנחנו צריכים להבין שהפילוג מכלה אותנו ואת המסר הרוחני והתורני שאנחנו מבקשים להעביר לחברה הישראלית כולה. העוצמה הבאה לידי ביטוי בקבוצה נמוגה בכוחו של הפיצול. צריך להבין ולהכיר כי חצי הכוס המלאה, מלאה יותר.
אנחנו צריכים להבין כי בידינו נמצאת התורה השלמה של קיום העם בארצו, בנין החברה והמדינה גלום בתוך התורה הלאומית הנלמדת בבתי המדרש שלנו והחיה בתוך הנוער והבוגרים שלנו. אנחנו צריכים להפוך להיות האידיאליסטים, המפיצים, המבטאים את האמירה של התורה לאומית, עלינו להיות לה לפה.
עלינו לומר לכל הוזי הפלגנות, די להקים שברי מפלגות, די לויכוחים הפנימיים, יש למצוא את המאחד, תוך כיבוד הדדי, תוך הבנה כי צריך להכניס את כולם לקורת גג אחת., עלינו לבנות לעצמנו אגנדה משותפת שנוכל לחיות איתה ולהתחיל להוביל את החברה הכללית. כי הצבור שלנו הינו בעל כוחות גדולים בתחומים רבים ומגוונים.
עלינו לקחת את כל הכיפות כולם ולסרוג ביחד כיפה אחת גדולה, בעלת צבעים עזים, שונים ומגוונים, כיפה שתכסה את הראש של כולם, כיפה שתכניס אותנו מתחתיה ותאחד את החברה שלנו, כדי שתוכל להראות מרחוק, כדי שתוכל לכסות עוד אנשים.
עלינו להבין כי יש לנו רק בית אחד והוא ה"בית היהודי", אף אחד אחר לא דאג, לא דואג ולא ידאג לחיזוק כוחנו המיגזרי, וממילא לחיזוק האמירה שלנו בחברה. אני לא חושש לומר כי אני גאה בהשתייכותי לחבורה נפלאה זו, הנקראת הציונות הדתית, המובילים את המוסר והתורה הלאומיים. אני גאה להיות שייך אליכם.