|
שביל חופה / עמירן דביר |
השיר, על פי דברי מפיקיו, נועד לענות על צורך של שיר לשניות האחרונות לפני הקידושין עצמם. אם כן, לטעמי, עונה השיר על החלל הזה. אבל בשפה הוליוודית: מלא בסוכר, בבכי, בשקיעה, בקצף גלי ים המתרפק על החוף, בסלואו מושן של ריצה לבנבנה ומתנפנפת בואכה אופק מטושטש. מאוד אייטיז, מאוד סכריני. אבל, כאמור, לא אתפלא אם דתיי המרכז יזילו דמעה בשיר הזה.
השיר הבא הוא פחות או יותר ההפך הגמור מקודמו. "למנצח על הגיתית" של "אימא עילאה" הוא גשם של מיתרים, סימפולים ומילים, מילים מילים, כמאמר המלט. נראה כאילו מישהו פה ניסה לדחוס פרק שלם לתוך שיר קטן, בלי לחשוב שאולי צפוף לו, לפרק. אז לדיסק הזה חסרה קצת השקעה כספית, והדולרים אולי נצפים פה כשהם בשיא השפל שלהם. עם זאת, המעניין הוא העיבוד הפסיכדלי, השווה נפש כלפי הציפייה למקובל, לתבניתי.
חבורת יוצרים מהיישוב אור הגנוז הקליטו את שנים עשר שירי האלבום בעקבות לימוד קבלת הרב אשלג, כאשר "חיבור השירים בא בדרך של התחזקות ודיבורי אמונה, באופן ספונטאני לחלוטין. רוב השירים ירדו משמיים אל הראש ועברו לגיטרה". וככה זה נשמע, לטוב ולרע. עוד קורטוב של מיסטיקה אפלולית, למי שחסר, הוא העובדה שהשירים הוקלטו מחצות לילה ואילך. אולפן ההקלטות עצמו נפתח בחצות. ואם כבר ירדנו על דתיי המרכז ואנינותם החליפתית, אני בטוח שמקפצי השומרון ימצאו בשיר הזה הזדמנות מצוינת להתפרקות גבעונית באיזה מלווה מלכה, בואכה מאחז האמונה או משהו.
|
למנצח על הגיתית / אימא עילאה |