הרב נריה שלום וברכה,
אני בטוח שגם עכשיו אין לך רגע מנוחה, כי גם שם למעלה ליד כיסאו של ריבון העולמים אתה ממשיך לפעול במרץ למען עם ישראל. שתי התכונות, שבעייני, תלמיד בישיבה ושכן בכפר הרא"ה, הכי אפיינו אותך: האחריות על עם ישראל ורוח הנוערים המיוחדת.
את הישיבה עיצבת בדמותך. במחזור שלי בישיבה למדו חברים מכל גווני הציונות הדתית ונציגים של גלי העלייה שהגיעו מאתיופיה או חבר העמים. אני זוכר את תגובתך המחייכת כאשר ניגשתי אליך לאחר כמה חודשים של שהות בישיבה והקשתי על רמת התלמידים הלומדים איתי. אחזת ביד אחד בכוס התה הנצחית וביד השנייה את זרועי וביקשת מאחד התלמידים הבוגרים ללמד אותי את דרכה המיוחדת של הישיבה.
לא היה אירוע מלמד יותר על דרכך מההבדלה במוצאי שבת. שירי מוצאי שבת קיבלו גוון מיוחד והיוו אטרקציה מיוחדת עבורנו. ארבע מאות בחורים צעירים עומדים סביבך ושרים "לא נירא ולא נפחד - רק ממך בלבד", פעם בעברית ופעם בתרגום לרוסית ולטובת העולים החדשים אף פיתחת גרסה מיוחדת באמהרית. "ישיבה של עם". את החיות המיוחדת שלך פגשנו גם בהשכמת הבוקר, כאשר הופתענו לגלות שתורן ההשכמה הוא ראש הישיבה. כחניך בסניף כפר הרא"ה הייתי מביט בך צועד להתפלל עם הצעירים בכל שבת חופשית של הישיבה.
רציתי לספר לך הרב, כי השנים עברו במרוצה ובני עקיבא שהיית ממוביליה כמעט מראשיתה כבר הגיעה לשנת הגבורות. היום יותר מתמיד אנו עסוקים בהנחלת הערכים שלמדנו ממך. להיות "תנועה של עם" המחנכת ופועלת מתוך אחריות על הציבור כולו, תנועה עם מרץ נעורים ורלוונטיות. זה לא נהיה יותר קל עם השנים להיות "תנועה של עם".
לא פשוט להיות מחויב לגוונים שונים שלפעמים נראים כעולמות נפרדים. האם גם כלפיך, הרב, טענו כי דרכך אינה ביטוי של עוז וקדושה אלא פשרה ובינוניות? האם הכאבים הפיזיים מהם סבלת בשנים האחרונות היו ביטוי למתח הנפשי והרוחני של לקיחת אחריות על הכלל? נדמה לי כי החיות המיוחדת אשר השרתה סביבך, הכוחות הגדולים שהיו בך, הם שאפשרו את הגשמתה המעשית של מידת אהבת ישראל שבך. מי ייתן ונזכה לאפשר לנהר החיות הגדול שנטעת בנו לתת לנו את הכוח להמשיך בגבורות.
הכותב הוא סמנכ"ל תנועת בני עקיבא