עושים הסטוריה
ועידת המפד"ל מתכנסת היום כדי לקיים דיון ולקבל החלטה היסטורית באשר לדרכה של התנועה. זהו דיון הדומה בחשיבותו להקמת המזרחי (1902), הקמת הפועל המזרחי (1920) ואיחודן למפלגה אחת - המפד"ל (1955). בכל אחת מנקודות זמן אלו התקבלה החלטה שהכריעה את עתידה של התנועה. זו ההחלטה העומדת בפנינו.
מאז תשמ"א - 1981, התפלגה המפד"ל כעשר פעמים (התחיה, תמ"י, מצ"ד, מורשה, מימד, איחוד לאומי, תקומה, ציונות לאומית, אח"י, ועוד). בשנה זו, ירדה המפד"ל מ- 12 ל- 6 מנדטים, בתשמ"ד-1984 ל- 4 מנדטים, ולא התאוששה עד עצם היום הזה (מלבד לאחר רצח רבין עם 9 מנדטים בראשות המר ז"ל - בהצבעה בשני פתקים ובלי פילוגים). יתר על כן, ההידרדרות גם גרמה להיותנו חסרי רלוונטיות בזירה הפוליטית ולשהייה ארוכה באופוזיציה. פשוט הפסיקו לספור אותנו. כל זאת, בעיקר בגלל פילוגים על רקע מדיני.
כוחנו באחדותנו
האמנתי בחזון גדול של איחוד כל הכוחות הפוליטיים של הציונות הדתית להקמת בית פוליטי חדש ומאוחד, שייתן מענה לכל קשת הדעות בציונות הדתית מהמרכז וימינה. על פי חזוני, תקום מפלגה ציונית-דתית ומסורתית חדשה, מיסודן של המפד"ל והאיחוד הלאומי, שתהווה בית חדש מאוחד וגדול לציבור הדתי והמסורתי.
המפלגה החדשה תוביל סדר יום לאומי חדש שבראשו יעמדו החינוך וזהותה היהודית של מדינת ישראל, רווחה חברתית, טוהר המידות, המוסר היהודי, ההתיישבות והנושאים המדיניים והביטחוניים. סדר יום חדש זה המציב את החינוך היהודי בראשו מהווה את המכנה המשותף המאחד, הרחב והמוסכם ביותר של הציבור הציוני-דתי המגוון ושל הציבור המסורתי הרחב. זהו סדר יום המהווה את המצע המדויק של המפד"ל לדורותיה. מפלגה חדשה זו תחזיר הביתה את הציבור הציוני-דתי והמסורתי שהלך לרעות בשדות זרים.
ודבק באשתו
ברור ומובן, כי הקמת המפלגה המאוחדת החדשה מחייבת שינויים במעמדה המשפטי של המפד"ל. כפי שמי שמתחתן ומקים בית חדש בישראל משנה את מעמדו מרווק לנשוי, כך גם מפלגה המייסדת בית פוליטי חדש משנה את מעמדה. אי אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו. אי אפשר - מבחינה משפטית, מהותית וציבורית - לייסד ולהקים מפלגה מאוחדת חדשה ולהישאר במתכונת המשפטית הישנה.
צריך להיות ברור ומובן כי המפלגה המאוחדת החדשה מיסודן של המפד"ל והאיחוד הלאומי היא מפלגת המשך של המפד"ל, הן מהבחינה הרעיונית והן מהבחינה המשפטית. בדיוק כפי שהמפד"ל הייתה מפלגת המשך של מפלגת המזרחי ומפלגת הפועל המזרחי שהתאחדו בתשט"ו-1955. כל מי שטוען שאפשר אחרת טועה ומטעה, ומטרתו היא בעצם לטרפד ולמנוע את האיחוד. אין טענה פופוליסטית יותר מהטענה אני בעד איחוד, אבל רוצה לשמור על מוסדות המפד"ל. מי כמוני רוצה יותר לשמור על המוסדות וחבריהם היקרים לי מכל? אבל ברגע הכרעה היסטורי שכזה אין ברירה ויש לקבל החלטה אמיצה המאשרת את האיחוד, גם אם היא כרוכה בכך שבפרק זמן מסוים מוסדות המפד"ל יפקידו את סמכויותיהם בידי המועצה הציבורית.
נציגי המפלגות שעימן אנו מתאחדים הבהירו בצורה חד-משמעית לאחר הידברות ארוכה, כי אין אופציה של חזרתם למפד"ל כמות שהיא, אין אופציה להמשיך את הרשימה המשותפת במתכונת הנוכחית - לפיה כל מפלגה בוחרת את נציגיה לרשימה המשותפת, וכי אין אופציה לאחד מוסדות - כיוון שאין להם מוסדות בסדר גודל המתקרב לזה של מרכז המפד"ל, ובלוח הזמנים הקצר גם אין להם אפשרות לבחור מוסדות שכאלה. לפיכך, כל מי שמתנגד לאיחוד מצביע עבור אפשרות אחת ויחידה: התמודדות עצמאית של המפד"ל. במציאות הפוליטית הנוכחית, זו אפשרות מסוכנת העלולה להביא להתאבדות פוליטית.
אני מאמין כי חברי ועידת המפד"ל יעצבו בהצבעתם את פני ההיסטוריה הציונית-דתית, שמרסיסי מפלגות תהפוך למפלגה ציונית-דתית ומסורתית מאוחדת וגדולה - החוזרת למרכז הזירה הפוליטית ותוביל בהנהגת המדינה.