על פי תשובת אטיאס, מחויב הערוץ השני לשדר תוכניות מורשת ותרבות יהודית-ישראלית בהיקף שנתי של 48 שעות. בשנת 2007 שידר הערוץ הרבה מעבר למכסה זו - 125 שעות תוכניות דת ומורשת, 30 מתוכן בפריים-טיים. ערוץ 10, המחויב ל-39 שעות, שידר בשנת 2007, 47 שעות תוכניות מורשת. על התוכניות המוגדרות כתוכניות דת נמנות, על פי דברי אטיאס, תוכניות כגון "סיפור מההפטרה" בהגשת אפרת רוזנברג, "צעירים ברוח", "המהפכנים" ו"פרשה לא סגורה" עם קובי אריאלי, "מי רוצה להיות יהודי" עם גיל קופטש, "אלוקים שלי", "חמישה בעקבות פרשה", ו"הרשות נתונה" בהנחיית ד"ר עליזה לביא.
לדברי אטיאס, "חלק מהתוכניות עוסקות בחגים ובמורשת באופן הרחב, וחלקן לובשות "לבוש חגיגי", כמו תוכניות הפנאי והבישול, העוסקות בתכנים של חג לקראת החגים. כמו כן, משודרות תוכניות במהלך החגים ובמועדים מיוחדים דוגמת יום ירושלים, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום העצמאות".
אטיאס חשף כי בכוונת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו לבחון בתקופה הקרובה הצעות נוספות לתוכניות בנושא מורשת ויהדות, כאשר האתגר הוא יצירת תכנים מעניינים לציבור רחב ומגוון, שיעבירו בצורה הולמת את תכני המורשת היהודית.
חני לוז, רכזת מרכז תדמי"ת (תגבור דמוקרטיה במדיה הישראלית) מייסודו של הפורום המשפטי, איננה מתלהבת, בלשון המעטה, מחשיפתו של אטיאס: "כמובן שהגדרות החוק של 'תוכניות יהודיות', זה לאו דווקא משהו דתי. לעשות פאנל ולהזמין נציג רפורמי ואת יוכי ברנדס, ולדבר על פילוסופיה יהודית זה נקרא אצלם תוכנית דת. אני לא מזלזלת בזה, אבל זה לא אומר שניתן ייצוג הולם לאוכלוסייה הדתית". לוז מציינת שלא קראה בעיון את תשובתו של אטיאס, אבל "בלי לערוך מחקר, גם לפי המחקרים של הרשות השנייה עצמה, יש היעדר של דתיים ודעות של אנשים דתיים על המסך. מביאים אנשים שמדברים על נושאים דתיים מתוך השקפה אנטי-דתית. מה שחסר באמת", מסכמת לוז, "זה כלי תקשורת שהנראטיב והאג'נדה שהם מביאים הם מצד אנשים שרואים את עצמם דתיים".