זאת רק שאלה של זמן עד ששטחים נוספים מארץ ישראל ימסרו. אוסלו וההתנתקות פתחו את השער שכנראה שיהיה קשה מאד לסגור. אם לפני שלוש שנים היה צריך לשכנע את הנשיא האמריקאי שההתנתקות חיונית, ככל הנראה בעתיד הקרוב נצטרך, בנוסף לכל הלחצים הערבים והפנים ישראלים, לקחת בחשבון גם ממשל אמריקאי פרו ערבי המעדיף להעניק וויתורים ישראלים כמנחת פיוס למוסלמים במקום להציג מדיניות נחרצת של מלחמה בטרור.
תג מחיר של כמה אבנים על כוחות הביטחון, פינצור צמיגים, חסימת כבישים, מכות לערבים או אפילו סירוב פקודה המוני (עוד לפני שדנים במשמעות המוסרית החמורה שלהם) לא עתידים להיות אפקטיביים כשמדובר במהלכים שהם נגזרת מאסטרטגיה רחבה ברמה בינלאומית. אי אפשר לעצור מדיניות בהתפרעויות או הפרות סדר.
יתכן ש"המשחק" הזה לא הוגן אבל כאשר צד אחד משחק כל הזמן כשוער, ולצד השני יש אין ספור אפשרויות לנסות להבקיע, בסוף כדור אחד יכנס לתוך הרשת. הנמשל פשוט, גם אם במשך תקופה ארוכה נצליח להעביר לציבור את המסר של חשיבות השמירה על ארץ ישראל, מספיקה תקופה קצרה של חולשה או חוסר בהירות, אתנחתא קלה של שקט תעשייתי וביטחוני בשביל שמישהו יצליח לנגוס בהתיישבות במסגרת מהלך כזה או אחר.
אולי אין פתרון קסם למצב המתסכל הזה, אבל חשוב לזכור שיש שדה אחד שלציבור הלאומי במדינת ישראל כמעט אין נגיעה אליו - השדה הדיפלומטי. אנחנו חזקים בחינוך, התיישבות ובטחון יודעים לייצר אותם ולהסביר אותם אבל אנחנו לא יודעים להציע שום אופק מדיני רציני שיכול לשמש אלטרנטיבה למהלכים הכושלים של השמאל.
אי אפשר לבנות לאורך זמן רק על היכולת לומר מה לא לעשות, מה מסוכן לעשות ומה אסור לעשות אנחנו חייבים להיות מסוגלים ליצר גם איזו שהיא אמירה חיובית על היחסים שבינינו לבין שכנינו. אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מהעובדה שיש כאן מאות אלפי פלסטינאים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו חיים בתוך סביבה מוסלמית ואי אפשר להתעלם מהעובדה שלעולם יש תפיסה מאד מסוימת לגבי מדינת ישראל. זה לא שצריך חס וחלילה להשלים עם כל הבעיות האלה אבל צריך ליצר אופק ולהציב יעדים ריאלים שאשר להתקדם אליהם.
המחנה הלאומי חייב להגדיר קודם כל לעצמו ולאחר מכן לציבור מה הוא עושה עם אבו מאזן, אובמה, האיחוד האירופי וכדו. כל עוד לא יהיו לנו מהלכים לרוץ עליהם, כל עוד נחיה בעולם מושגים של "או"ם שמום", "יהיה בסדר", ו"לא חשוב מה יגידו הגויים חשוב מה יעשו היהודים" -אנחנו נאלץ להמשיך להתייבש בשער שרק למעטים יש כוח להקשיב להזהרותינו החוזרות ונשנות ולחכות שמישהו יכניס לנו גול.