אם יש משהו שאפשר לומר על תיאטרון תאיר כמה דקות אחרי שנכנסים אליו, ולפני כול דבר אחר, זה שהוא מלא בכוונות טובות. תיאטרון תאיר משתוקק להאיר. אם הוא מצליח, זה כבר סיפור אחר.
התיאטרון קיים משנת 1999 ומוגדר כ"קבוצה היוצרת תיאטרון מקורי המחולל מפגש מחודש עם עולמנו היהודי. שילוב מיוחד של הצגות לנוער ומבוגרים הדנות בשאלות פילוסופיה והגות לצד מחזות המבוססים על מדרשי חז"ל והצגות ילדים העוסקות בתכנים הלקוחים מתוכנית הלימודים בבתי הספר (יחד הם) מרכיבים רפרטואר מעניין ועשיר".
המופע שלשמו כונסנו הוא מופע חדש בשם מחובר דוט COM. מופע הבנוי בצורה של מערכונים קצרים ו"מביא לידי אבסורד את ההשפעות השונות של עולם המדיה והתקשורת הדיגיטלית על חיינו: התמכרויות, חיים באשליה, חשיפה לחומרים בעייתיים, אובדן הקשר האישי, מציצנות", כך בפרוספקט.
או, בקיצור, בשתי מילים: האח הגדול.
הרעיון, יש להודות, מעולם לא היה רלוונטי יותר. אפילו לא בתקופת הישרדות המושמצת. הראש האמריקאי התעלה על עצמו כששבר את חוקי הריאליטי שהוא עצמו ייסד- מציצנות נטולת עריכה. בכך עולה קונספט האח הגדול על כל ריאליטי שהיה לפניו. התוכנית שוברת את כל שיאי הרייטינג האפשריים ובעוד אני מקלידה שורות אלו ואתה קורא אותן, שיפרה סורגת, ליאון מענטז וונסה אומרת משהו במבטא צרפתי כבד. לא, אני לא באתר של התוכנית המשדר חי. מה פתאום. מה שכן עשיתי, למרבה האבסורד, זה לכתוב את ההערות שלי על המסך של הנייד (שאחר-כך גם יימחקו בטעות, מה שמביא את האבסורד לשיאים חדשים).
במערכונים השונים התיימרו השחקנים (המצוינים באמת) להציב מראה מול פנינו. הנה אנחנו מול הטלוויזיה. בוהים במסך המציג זבוב מעופף ופורצים בצחוק . אחרי כמה דקות אנחנו משתעממים ועוטים הבעה של תפוח-אדמה. והיי, הנה אנחנו שוב, מסמסים מילות אהבה, מציעים נישואים ואף מצלמים את הטבעת ושולחים למיועדת, שנמצאת ממש לידנו , מוציאה את הסלולרי למשמע הצפצוף ואז קורנת באור של אלף מכשירי דור שלישי.
שלא כהצגה, המחזיקה או לא מחזיקה, את הצופה באמצעות עלילה שנרקמת היטב מההתחלה ועד הסוף, מערכונים אמורים להיות פחות או יותר באותה רמה כדי לתפוס את הצופה.
מההיבט הזה, מחובר דוט com התחילה חלש והסתיימה בקול תרועה רמה וחזקה. אם הבנתי נכון, על הכתיבה אמון אדם אחד. כולי תקווה שהקטעים החלשים יותר שפתחו את ההצגה , כמו הקטעים של הצפייה בזבוב שגם חזרו על עצמם מאוחר יותר, או שיקבלו חיזוק משמעותי לתוכן או שיפנו את מקומם לקטעים חזקים נוספים, כמו הקטע עם המנחה הפלצן והמרואיין הפלצן-בריבוע ("דנדון רליגיוזי") שפשוט קרעו אותנו מצחוק.
המופע מוגדר כמופע שמתאים ל"כיתות י-יב ומבוגרים". בפועל, המופע פשוט תפור על הראשונים. לגבי האחרונים, אני פחות רואה את עצמי לוקחת חברה, מדוייט ואפילו את ההורים שלי למופע שהוא יותר חינוכי ממצחיק, בשורה תחתונה.
כלומר, הכוונות הטובות מצוינות ונדירות, אבל מופע שכזה יכולות להיות לו שתי נישות: אחת, מופע חינוכי ומשעשע בגובה העיניים של בני-עשרה שרץ בעיקר מול הקהל המסוים הזה. השנייה, מופע בידורי למבוגרים, המחזיק במערכונים חזקים ובנוסף גם מבוסס על מסר חיובי.
כרגע המופע פועל על הנישה הראשונה.
אנשי חינוך- עוטו על המציאה. חד-משמעית.
עכשיו שיקום האדם שיודע מהו "דנדון רליגיוזי".
בין הפותרים נכונה יוגרלו מכשירי הדור השלישי.
מחובר.com , תיאטרון תאיר , ברנר 14 ת"א.