לאחר שנתיים של שירות לאומי בירוחם, מתוכן שנה אחת כקומונרית בסניף ירוחם, החליטה יערה שהיא עדיין לא פושטת את חולצת התנועה. במקביל ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת בן- גוריון בבאר שבע היא פועלת להקמת סניף עולים ברתמים. את הקמת הסניף יזמו תלמידי הישיבה התיכונית בירוחם ותלמידי שכבת י"א שלה עתידים להרכיב את צוות ההדרכה .
לקראת חודש ארגון תפסנו אותה לשיחה קצרה על תפקיד הקומונרית ועל הבחירה להמשיך ולפעול בו.
באופן טבעי הזיכרון קשור לתקופת חודש הארגון. נושא החודש היה גוש קטיף, מה שהוביל לדיונים ארוכים וסוערים בצוות ההדרכה של הסניף סביב השאלה כיצד להתייחס לנושא ואיך לטפל בו. הדיונים נמשכו אל תוך הלילה והיה מאד מעניין. נגענו בשאלות מאד קיומיות לכולם .
בהחלט. למדתי להבין כמה אחריות יש לי ביד וכמה יכולת יש לי לשנות ולהוביל תהליכים, עד כמה השפעה יש למה שאתה עושה.
יכול להיות שאני עצמי הייתי ילדה אבל ילדה עם המון המון אחריות. עיקר העבודה שלי כקומונרית היה פחות מול החניכים והרבה יותר מול צוות ההדרכה וזה ממש לא משחק ילדים. זהו גם הקושי והאתגר הכי משמעותי שקומונרית עומדת מולו. היא צריכה להוביל את הצוות שלה, לכוון אותו, לארגן את כל הלוגיסטיקה של הסניף, לחשוב וליצור כל הזמן פעילות, גם זו עבודה קשה ומשמעותית.
זו באמת בעיה. בסניף ירוחם שבו הייתי הכרתי את הקומונריות הקודמות והן שמרו על קשר, כך שיכולתי להשתמש בניסיון שלהן ולהיעזר בהן כדי שלתהליכים באמת יהיה רצף של זמן.
חיפשתי לשמור עדיין על הברק בעיניים גם בזמן תקופת הלימודים באוניברסיטה, שבה בגלל קוצר הזמן המוקד הוא לא בעשייה חברתית וערכית אלא בלימודים. חיפשתי מסגרת כזו וכששמעתי שפותחים סניף במרכז הקליטה לא יכולתי לסרב להצעה להיות שותפה לכך.
באופן כללי ההשתלבות שלי בקהילה הייתה מאד חברית ונעימה, חלק מזה בזכות ההיכרות שלי עם המשפחות משנת השירות הראשונה שלי בירוחם.
אני למדתי לאכול הרבה ממה שאני אוהבת ופחות ממה שלו. פתרון נוסף הוא פשוט לדבר הרבה במהלך הארוחה כך שלא שמים לב אם את אוכלת או לא.
הראיון המלא יתפרסם בעלון זרעים