פרשיות השבוע

אולי זו הציפייה לסיום התפילה, אולי זו האשליה שאם נקצר בדקה וחצי נגיע מוקדם יותר למחוז חפצנו, אולי זה הקושי להכות בכנות על הלב ולהודות שאנחנו ואבותינו חטאנו, אולי זה פשוט מפני שהימים האלה הם באמת ימי שמחה. על כל פנים, הדילוגים על התחנון בתפילה היו הרגעים השמחים ביותר בשבוע החולף עבור לא מעט אנשים. אולי דווקא אנשים כאלה, שאין קול ערב לאוזנם יותר מרחש דפדוף הדפים בסידור של הש"צ מיהיו לרצון לקדיש, הם אלה שצריכים את התחנון יותר מכולם.

מדוע באמת נכשל המו"מ?

את פרשיית השבוע המרכזית, קבעה כבר בשבילנו ראש הממשלה הכבר-לא-מיועדת. ההחלטה ללכת לבחירות בתחילת השבוע, קבעה מראש על מה ידברו בשבוע הקרוב (וכנראה גם בחודשים הקרובים) וחיסלה את סיכוייהם של הפינוי בקרית-ארבע וההצתה בישיבת עכו לזכות להתייחסות משמעותית.

אז למה זה קרה? מה הכשיל את המו"מ להרכבת הממשלה? כולם מנסים להציע תשובות - הליכוד לחץ, ש"ס התעקשה, קדימה רצתה להרוס לכולנו את ט"ו בשבט (יום לפני מועד הבחירות) - כל אלה אינן אלא ספקולציות בעלמא. רק המדור, כרגיל, מפרסם את האמת: הכול בגלל שני האנשים שניהלו עבור לבני את המשא-ומתן, ישראל מימון ויורם ראב"ד. כל מי שלמד אי פעם רמב"ם (עם השגות הראב"ד, כמובן) יודע שמימון וראב"ד אינם יכולים לשבת יחד ולהגיע להסכמה הדדית, זה תמיד יגיע למחלוקות חריפות. אז ששניהם ירכיבו ביחד ממשלה?

לא כולם באותו ראש
כפי שכבר פורסם ב"כיפה" באופן בלעדי, הרב משה ליכטנשטיין הוכתר השבוע כראש ישיבת הר עציון. אם הביטוי "הוכתר כראש ישיבת הר עציון" מעורר בכם תחושת דה-זוו, זה כנראה מפני שרק לפני שלוש שנים מונו לאותו התפקיד הרב יעקב מדן והרב ברוך גיגי, לצידו של הרב אהרון ליכטנשטיין (אביו של הרב משה, אם לא קישרתם). כך שאם אתם חזקים בחשבון, תגיעו למסקנה שבראשות ישיבת הר עציון עומדים כעת לא פחות מארבעה רבנים, לא כולל הרב עמיטל הפורש (בהדרגה). המדור, אישית, פחד בילדותו מייצורים עם ארבעה ראשים, וגם הרעיון של ישיבה עם ארבעה ראשים נשמע לו קצת לא-שגרתי, אבל מסתבר שזה אפשרי. מי אמר שכולם בישיבה צריכים להיות באותו ראש?

למי שהתרעם על כך שלפני שבועיים דובר כאן על כל מיני מצעדים שנתיים של שירים לא-לנו ר"ל, נזכיר לשם האיזון כמה נתונים מהמצעד השנתי של רדיו קול-חי, שנערך במוצ"ש האחרון: במקום הראשון זכה הלהיט "על נהרות בבל" של ילד הפלא מידד טסה; הישג נדיר למוזיקה האלטרנטיבית - אודי דוידי הגיע עם "תחשוב טוב" למקום החמישי; שולי רנד זכה בתואר זמר השנה, אע"פ שגם במצעד הזה "איכה" לא נכנס ל25 הראשונים; אברהם פריד עדיין בכושר שיא ("היסח הדעת", מתוך אלבום השנה של יוסי גרין, מקום 8); הופעות בכורה ב20 הגדולים לעמיר בניון,מאיר בנאי ואיל גולן; שוואקי, לשם שינוי,לא היה מועמד בקטגוריה כלשהי.

שכוייח השבוע מוענק הפעם לבג"צ. מדובר כמובן באירוע היסטורי, שכן מי זוכר מתי לאחרונה זכה הבג"צ לקבל שכוייח, אלא שהפעם בג"צ לא התערב בהחלטות מדיניות, גם לא בהחלטות צבאיות, אלא בתחרות סייף. סייף דתי בן 13 התמודד על מקום בסגל הנבחרת לאליפות אירופה, ולרוע מזלו התחרות המכריעה הוזזה לשבת, מה שמנע ממנו להשתתף בתחרות ולאבד את הסיכוי להשתתף בטורניר הבינלאומי הנכסף. בג"צ, בעקבות עתירה שהוגשה אליו, פשוט שינה את התוצאה וקבע ניצחון טכני לטובת שומר השבת. ללמדך שיותר ממה ששומרים ישראל את השבת, השבת שומרת עליהם, ואפילו מעלה אותם לאליפות אירופה. אז מסתבר ששופטי העליון יודעים לפסוק גם לטובת הדתיים כשהם רוצים.

אגב, ממשפחתו של הסייף שמסר את נפשו על השבת, נמסר כי אם יותר דתיים יעסקו במקצועות כמו סייף, מקרים כאלה לא יחזרו על עצמם. רק שלא יקפחו עכשיו שחקן גולף שומר שבת.

ותהייה קטנה לסיום

האם אפשר לפנות לציבור הבוחרים הדתיים-לאומיים בירושלים גם בלי להזכיר את המילה המגזרית "שלנו" (פרוש משלנו, שומרים על הערכים שלנו)?

בברכת נא לדבר השבת על נח, ולא על זה שאברהם אבינו היה הרבה יותר צדיק ומפיץ את האור וכו