שלום וברכה
קודם כל יישר כוח על עבודת הקודש שאתם עושים!!!
דבר שני, אז ככה.. אני תמיד תוהה לעצמי - איך באמת צריך להתחיל?מה באמת צריך לעשות? כל הזמן אני שומעת דעות לכאן ולכאן, ואני דיי מבולבלת..ואני אסביר-
האם בפגישה ראשונה צריך לברר ת'כלס נטו אם אנחנו מתאימים מבחינת השקפות ציפיות רמה דתית ועוד? (כמובן לא ראיון עבודה) וזאת כדי שזה יהיה מאוד ענייני ולא יימתח או ייכשל סתם...
או
שבפגישה ראש צריך ממש לדבר עם הבחור כאילו אני עם "חבירה" ? קודם כל לנסות להתחבר אליו, לראות אם כיף לי ונחמד לי איתו, לדבר על דברים שטחיים יותר תעסוקה משפחה ועניינים טכניים כאלה ואחרים, בלי לשים את הדעת לרמה דתית וכו?
ואני אסביר את מקור שאלתי-
אני בת 21.5 יצאתי לפגישות בחיים שלי- עם 3 בחורים, אבל זה תמיד נגמר בפגישה הראשונה, לא משנה שבד"כ גם אני חשבתי שזה לא מתאים... אבל תהיתי לעצמי איך הכי נכון באמת להתנהג? אני יותר נוטה לגישה השנייה-להיות עניינית! לא ממש בקטעים של להיות נחמדה לבחור שאולי הוא ברמה דתית פחותה ממני וחבל להמשיך את הקשר כי מבחינתי זה ה-דבר שאני לא מוכנה להתפשר עליו!
סליחה ממש על האורך...
תודה מראש על התגובה
שנזכה בע"ה רק לבשורות טובות!
תשובה
שלום
אני לא חושב שיש מתכון מוכן וודאי בעניין זה. אני חושב שכמו בכל דבר צריך לבחור את דרך האמצע.
כלומר, לא ללכת לקיצוניות.
לא להיות 100% "ענייני" ולא 100% "חברה". יש הרבה סיבות למה לא טוב 100% בכיוון אחד, מבחינה הלכתית אסור להתייחס לבחור כמו לבחורה ולהתייחס לפגישה בקלות ראש. אני חושב שזה גם לא מוסרי.
מדובר בפגישה רצינית שיש לה מטרה מאוד ברורה. אלא מה? אנחנו בני אדם עם רגשות וחלק חשוב מהחיים שלנו מורכבים מאותם רגשות. לכן פגישה "עניינית" לחלוטין לא נראה לי שתתאים לרוב הציבור.
יש גם נימוס מינימלי ודרכי התנהגות. הרי ברור שיש להתנהג בכבוד ולהתייחס לכל שאלה ועניין ולא לומר "זה לא ענייני, אני לא מדבר על זה".
לסיכום,
צריך ללכת בדרך האמצע כל אחד לפי הרגשתו ועולמו הפנימי. היה מי שאתה ואל תנסה להיות מישהו אחר. אם את נוטה להומור או לרצינות זה מה שאתה צריכה גם לשדר בפגישות. להיות אמיתית עם עצמך ולא לשדר תדמית שאינה נכונה.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים