שוב סוגרים מעגל, ופותחים עוד אחד. הסיפור הלאומי של כולנו חוזר על עצמו ללא שינויים, מה שלא מפריע לנו לחזור עליו ולמצוא כל פעם משהו חדש, שוב להתרגש מהסיום ושוב להתחיל מבראשית.
שמחת תורה 1
ערוץ 1 סיים שוב להקרין את כל פרקי "במדינת היהודים" של מודי בר-און, ומן הסתם יתחיל עכשיו שוב מהתחלה. חוזרים מבראשית.
שמחת תורה 2
ואיך ציינו את שמחת תורה ב"ידיעות אחרונות"? בכתבה חגיגית על השפעתה של התורה על לומדיה, ועל כל הציבור המתחנך לאורה, עד כדי כך שרבים ממנו מקבלים ממנה מוטיבציה ורעל לשרת בצבא במסלוליים פיקודיים. או במילים אחרות: שוב כתבה על האחוז הגבוה של דתיים בקורס קצינים ועוד נתונים מעין אלה, למה זה קורה, איך זה ישפיע על פינויים בעתיד, האם המכינות עומדות להשתלט על צה"ל וכו.
חוזרים שוב ושוב ומתחילים מבראשית, כבר אמרנו
שמחת תורה 3
ואיך חגגו את שמחת תורה ברשת ג? על ידי השמעת שירים מהאוסף החדש יחסית "שירת התנ"ך" - חמישה דיסקים המכילים שירים עבריים שלקוחים מהמקורות, או לפחות מבוססים עליהם. בהנחה שרשת ג כנראה לא תפסיק את שידוריה לרגל החג, וגם לא תשדר את קריאת "וזאת הברכה" בשידור חי, מסתבר שהדבר הכי קשור לשמחת תורה שהיא יכולה לעשות, הוא להשמיע שירים מהתורה. וגם אם חלק מהשירים לא ממש עושים כבוד לספר הספרים, זה עדיף מסתם שירים של יום חולין
איזהו גיבור
זה שייך אמנם לשבוע הבא, אבל אז זה כבר לא יהיה אייטם אלא עובדה ידועה ומפורסמת ברחבי הארץ: חודש הארגון של בני עקיבא (שיפתח בשבוע הבא, כאמור) יעמוד בסימן "תנועה בגבורה", לרגל הגעתה של התנועה לגיל גבורות, הלא הוא גיל 80. אם המדור מבין נכון את הנושא (זה לא נראה מורכב מדי), מדובר הפעם בנושא מחייב; אם התנועה באמת הגיעה לגבורות, היא אמורה לעשות בחודש הארגון דברים נועזים יותר מאשר מופעים וכתובות אש. בקיום כל האירועים המסורתיים כסדרם אין כל-כך גבורה. אבל לצמצם את עלויות המופעים, למשל, להעביר את המוקד מחבריא א והמדריכים לחבריא ב, או להגיד להורים בקהל דברים שהם לא יאהבו לשמוע - אלה דברים שיוכלו להראות את מה שבאמת קורה בתנועה (או לפחות בחלקים ממנה, בינתיים) במהלך השנה - הגעה לגבורות
של מי היין הזה?
שכוייח השבוע מוענק ליקבי אפרת על האריזה החדשה של היינות שלהם. אם בעקבות השכוייח הזה תרוצו בהמוניכם לקנות את היין המדובר, סביר להניח שלא תמצאו אותו. במקום זה, יתכן שתמצאו בקבוק הנושא את הלוגו של יקבי אפרת, אבל לא רשום עליו מי היצרן. רק מי שמזהה את הסמל שעל התווית, או שקוד היצרן אומר לו משהו, או שהוא ממש מומחה למשקאות חריפים, יוכל לדעת מאיזה יקב הגיע הבקבוק. אז מה כן כתוב? "אוצר בית דין, הרבנות הראשית לישראל, שמיטה התשס"ח". מסתבר שיש כאלה שלוקחים את העסק של "אוצר בי"ד" (חשבתם שזה נגמר? סבלנות, לכל שביעית יש מוצאי שביעית) עד הסוף, ואם בית הדין הוא שמשווק את היינות והם רק שליחים שלו, אז בעצם אין סיבה ששמם של השליחים יופיע על האריזה. הרבנות היא המשווקת האמיתית. אמנם אנחנו כבר אחרי השביעית עצמה, אבל עדיין לא מאוחר לגלות מקרים של קיום מצוות השמיטה קצת מעבר לרף ההלכתי
ותהייה קטנה לסיום
האם נמשיך לדבר על סרוגים גם אחרי שהעונה הסתיימה כבר?
בברכת יום חול שמח לכל בית ישראל