הרב חינך את תלמידיו על הצורך להתפלל על הזולת, להתחנן ולבקש. לא אחת, כשבאו להתייעץ עמו על נושאים כואבים, אמר למתייעצים: "מלבד ההשתדלות, עליכם לגשת אל הרבי הגדול ביותר: שאלו מיהו זה, ואמר להם, לכו אל הכותל המערבי, שם הוא נמצא במיוחד...
בישיבה נוהגים לומר מספר פרקי תהלים לאחר התפילה. באו בחורים לומר לרב שזה חוזר על עצמו וכבר נדוש בעיני התלמידים. אמר להם הרב, אני רואה שאינכם מכירים את המציאות. אילו ידעתם מה קורה בעולם, אלו צרות יש אצל משפחות, הייתם מבקשים להוסיף עוד פרקים.
דירתו הצנועה השפיעה על תלמידיו לחיות בצנעה, בלי רברבנות ולנהוג בפשטות. מיד לאחר היבחרו לכס הרבנות הראשית לישראל, ביקר בביתו אשר בשכונת גאולה אחד מחשובי הרבנים בארצות הברית, וכשנכנס לבית השתומם ואמר: "האם פה גר הרב הראשי?". כך חונכו תלמידיו. לפני הבחירות לרבנות הראשית, בא אל ביתו אחד מראשי המפלגות ולכשיצא אמר: "זה רב בשבילנו. מכותלי ביתו ניכר שאינו חמדן".
דאגתו לתלמידים לא ידעה גבולות, וכך גם דאגתו להעברת התורה לדור הצעיר. נכנס לביתו אחד מן התלמידים, וטען כי נפלה עליו עצבות ואינו יודע מדוע. אחז הרב בידו ואמר לו: "נו, סוף סוף יהיה עוד אחד שמבין גם אותי". וכך המשיך לדבר על לבו על התמודדויות החיים.
גם באסיפות הר"מים בישיבה, הדגיש הרב את הצורך שמלבד השיעורים והחבורעס, לא לשכוח לשוחח עם התלמידים, כי לכולם יש דברים המעיקים עליהם ויש לפתוח את סגור לבם.
הרב סלד מיראת שמיים עצבנית, וציין את דברי החתם סופר בתשובותיו, האומר כי מי שקיבל על עצמו בנדר ללמוד כך וכך מסכתות ונתקל בקשיים בקיום הנדר, עדיף שיתיר את הנדר וישב ללמוד בלי נדר, וכך יקל עליו להשלים לימודו.
אסיפות רבות היו בביתו בענייני צבור, והמרכזית שבהם, בשנים האחרונות, הייתה סביב המאבק על שלמות הארץ. הנושא הסעיר את רוחו, אולם בחן כל מצב ומצב בשבע בדיקות. היה מקפיד להתייעץ ולשמוע את כל הגופים העוסקים בכך ורק לאחר מכן להגיע אל החלטה. בוויכוח נוקב שהתנהל בין שני גופים, ביקשו מהרב כי ישמע את העניין על מנת שיקבלו את החלטתו. לאחר ויכוחים נוקבים בין הגופים אמר להם הרב: "הנה, עכשיו למדנו בבת אחת מספר נגעים. ראינו מה כוח הנגיעות שיש לכל אחד ואחד".
בעשרת ימי תשובה בא רופא לבודקו, בעת שהתנמנם הרב על הכיסא. אמר לו הרופא: "כבוד הרב צריך להתעורר". אמר הרב: "אכן כן, אנחנו בעשרת ימי תשובה ועלינו להתעורר. אגב, בימים כתיקונם, מימי הסליחות ואילך, היה לחץ דמו עולה מפאת המתח של הימים הנוראים, ויראת ד נוראה חופפת עליו.
למחרת יום הכיפורים היה שרוי בשמחה על כי נתכפרו עוונותיהם של ישראל, הראיתי לו את האתרוג מהודר במראהו ובגודלו. אמר לי: "אני לא בטוח שאחזיק את האתרוג הזה ואברך עליו". צפנתי בליבי.
לצערנו, ביום ראשון של סוכות נסתלק לבית עולמו, ובנו נתקיים הפסוק: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". ונאמר על כך בזוהר הקדוש בפרשת תצווה, כי פסוק זה מדבר גם כלפי שמיא, כלפי הקב"ה, שנוטל נשמה של צדיק ביום ראשון של סוכות שהוא פרי עץ הדר. הדר שבהדרים שהיה טעם העץ כפרי העץ, תוכו כברו, וכל תלמידיו ובני ביתו מעידים על טעם העץ והפירות אשרי חלקם, זכותו תגן על כל ישראל אמן.
ההספד המלא יתפרסם בגיליון ראש השנה של העיתון "הצופה"