בעלי התכתב עם בחורה במשך שבוע דרך אימיילים. הוא הכיר אותה בדרך כשרה (היה צריך חומר לימודי) אך בהדרגה הקשר נעשה מאוד אינטנסיבי- עד עשר מיילים ארוכים ליום, במהלכם הם חלקו בעיקר חוויות על לימודיהם, וגם חוויות ותוכניות לעתיד, והכל באווירה קלילה וכיפית.
לאחר שגיליתי את ההתכתבות (בעלי הסתיר אותה ממני, לא בגלל שהוא חש שעשה משהו פסול, אלא מחשש לתגובתי, כדבריו) הוא הסכים להפסיק את הקשר, אך הדגיש שזה רק בשביל לעשות לי טובה, כיוון שהוא לא מאמין שקשר כזה הוא בעייתי. באופן כללי, אין לו בעייה ביצירת קשרים "אפלטוניים" עם בנות הוא חושב שהבעייתיות היא אצלי שאני קנאית. הוא לא מסכים שקשרים אלו יוצרים קרבה נפשית ואילו אני ראיתי את הקירבה, שחור על גבי לבן, במיילים. קונפליקטים אלו התעוררו בעבר לעיתים קרובות.
אני מרגישה שהא משחק באש, וכואב לי מאוד חוסר המעצורים שלו וחוסר המודעות שלו לפתח קשרים כאלו. מפחדת מה יהיה בעתיד.
הייתי שמחה אם תתני לי כלים להסביר מדוע לא מפתחים קשרים עם בחורות כשאתה נשוי!! ועוד בכזאת אינטנסיביות!! את מכירה חומר בתחום? (קישור, ספר, מאמר) יש לציין שנימוקים הלכתיים ישכנעו אותו פחות, ונימוקים פסיכולוגיים יותר.
בנתיים אני סובלת מאוד. אשמח להתייחסות
תודה.
תשובה
שלום לך את מבקשת סימוכין ולי אין אלא לומר כי הנימוק המשכנע ביותר הוא כי לך הדבר מפריע. את צריכה (וגם יכולה) להיות בטוחה כי זכותך להביע עמדה על הקשר בינכם - מהו גבולותיו ומה עושה לך טוב ומה עושה לך רע. אולי כדאי לחשוב על דרכים חיוביות להעביר את המסר ופחות ביקורת והאשמה כי למעשה את רואה בכך בגידה. דברי על "החולשות" שלך, על הצורך שלך בביטחון, על הרצון בבלעדיות וכד. אולי כך תוכלי להגיע אליו יותר. בברכה נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה