עושה נעים באוזן

קן ברג'ס, מפיק ישראלי בעל שם עולמי, מוציא סינגל ראשון מתוך אלבום שאמור לראות אור בסביבות חנוכה הקרוב. ברג'ס, שגדל ועבד בבריטניה בתור מלחין ומעבד מוזיקלי של רוק מתקדם, הפיק לנאווה ברוכין, סולנית "הנשמות הטהורות" אלבום, התאהב תוך כדי, גילה דרכה את היהדות, התגייר בתהליך ממושך, ולבסוף עלה ארצה. בישראל הפיק מוזיקלית את דורון מזר ודני ליטני, חבר לסצנה החסידית ועבד עם מרדכי בן דוד, מנדי ג'רופי, מנחם טוקר ודומיהם. עכשיו תשמעו את השיר ואחר כך נדבר מוסיקה.

אהבתי:

1. מדובר בסינגל לא קצר - 5:17, מה שאומר שכנראה לא יצרו אותו בשביל הפלייליסט. כבר נקודת זכות ראשונה.

2. לפחות בחלקו הראשון של השיר, אלמלא הייתי יודע במי מדובר, לא הייתי מנחש שזוהי מוסיקה חסידית. גם על זה נקודת זכות.

3. מדובר ברוק מלודי ערב לאוזן שמבצע את תפקידו כראוי: לעשות מסאז' לצדדים הפשוטים והבהירים של הנפש. נכון, זה לא אבישי כהן, אבל בתוך הז'אנר המלודי הרך, זה עשוי מעולה. כיאה למפיק מוזיקלי ותיק, מדובר בהפקה מקצועית, מדויקת מאוד, כל צליל יושב במקום. מוטיבים קטנים וחביבים מבצבצים מידי פעם ושבים אל הדממה. בס תופים נמוגים, כלי הקשת מתגברים, השירה מתעצמת, ואז חוזר גל הרית'ם-סקשן וסוחף אל סופו של השיר: בדיוק ככה נהגו לעשות מוסיקה נעימה.

4. השירה של ברג'ס פשוט כיפית. בשלה, צרודה מעט (לא יותר משתי סיגריות ביום), נושאת מטען של עומק, יציבה, כנה מאוד. כשהוא מבקש מאלוקים לעזור לאנשים החלשים, אתה מרגיש שהוא באמת שם, במקום הזה.

פחות אהבתי:

1. הסיום המאז'ורי. אני באופן כללי לא מחבב סיומים מאז'וריים לשירים מינוריים. נראה לי כמו התחכמות שפג טעמה וזמנה, גם אם הנמשל הוא שאלוקים יעזור בסופו של דבר לחברי הישע ולא ישאיר אותם באביונותם הדלה.

2. הקטע הווקאלי בסוף הרצועה, בליווי סאונד עוגבי, קצת ארוך מידי לטעמי. נכון, יש בכניסה של שירת חסרי הישע תחכום עלילתי מסוים, אבל חוסר תחכום מוסיקלי. אם היו שם אי אלו הרמוניות שבורות, כניסת תופים ובס במקצב בלתי ספיר או מעבר לג'אז, מילא. אבל ככה? סתם סולו ווקאלי פשוט וארוך? קצת משמים.