שנת הלימודים נפתחה, ועימה הטרוניות הרגילות: המורים שחוקים, הכיתות גדולות מידי, השיטה החינוכית עבשה, ופינת הקפה כבר מזמן לא מה שהייתה פעם. לכבוד השנה החדשה יצאנו לדגום כמה בתי ספר דתיים אלטרנטיביים, כאלו שבחרו לתלות דגל שונה על תורן הספינה החינוכית שלהם. יש שיראו בהם את בתי ספר האידיאליים ואת הבטחת העתיד, ויש שיראו בהם הזויים ומופרכים מעיקרם. אנו סבורים כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ובלבד שיכוונו את ליבם אל נפשו העדינה של התלמיד.
ילד, קח אחריות
בית הספר "לשון לימודים" שבעפרה הוקם בכדי לשבור את המעגל המוכר, לפיו תפקיד המורה הוא להכריח את התלמיד ללמוד, ותפקיד התלמיד הוא להתחמק. השינוי נוצר על ידי העברת האחריות לתלמיד: לכל תלמיד יש רשימה שבועית של המטלות שעליו להספיק במהלך השבוע. את המערכות מכינות המורות בשיתוף עם התלמידים, המעורבים בשיקולי ההספק השנתי וחשיבות המקצועות בעולם המבוגרים. כך מתפנה זמנם של המורים מהעברת חומר שניתן ללמוד בצורה עצמאית - לשיחות אישיות ותכנים חינוכיים. לשנה הראשונה נרשמו ארבע תלמידות, וכיום, שש שנים מאוחר יותר, ישנם 44 ילדים בבית הספר, כמעט כולם מעפרה.
בית הספר הינו לכיתות א - ו. הילדים מחולקים לשלשה מרחבים רב גילאיים, חוץ מילדי כיתה א שנמצאים כולם בקבוצה אחת.
יעקב שץ (40) מעפרה, עורך פטנטים במקצועו. "זה בא עם הילדים שלי", אומר יעקב. "ההרגשה היא שמערכת החינוך לא מחנכת את הילדים לאתגרים וללקיחת אחריות על הלמידה. חשבתי בהתחלה על הום סקולינג, אבל החלטתי ללכת בגדול. התכנסנו כמה הורים, הלכנו ביחד, והאמת היא שבניסי ניסים זה עדיין קיים".
"עד היום לא השגנו הכרה של משרד החינוך. הגשנו בקשה לקבל מעמד של בית ספר מוכר שאינו רשמי ולא הצלחנו. אני מאוד מקווה שעכשיו אלו השלבים האחרונים. משרד החינוך לא אוהב יוזמות, מה שמאוד מקשה עלינו".
בית הספר נמצא בבית הכנסת הישן של עופרה.
"היום מתחיל בתפילה, ושיחת בוקר בנושאים חינוכיים עם המחנכת. אחריה יש ארבע שעות המחולקות למשימות במרחבי הלמידה ושיעורים פרונטאליים בכיתות. הילדים לומדים כמעט הכול בצורה עצמאית. במרחבים הרב גילאיים. הגדולים יכולים לעזור לקטנים, ומהווים דוגמא להתנהגות נכונה. היום מסתיים בשעה 13:15".
"בשיטת הלימוד הזו, הילד צריך להיות אקטיבי, לעשות דברים, ולכן בעיות צפות יותר מהר וניתן להתמודד איתן חינוכית, בניגוד לכיתה רגילה שבהן קשה לדעת האם הילד הקשיב למורה או סתם בהה. כמו כן, המורות צריכות יותר שלוות נפש ויכולת להבין שהדברים בשליטה, למרות שלפעמים יש בלגאן. אם אתה לא בנוי להבין שלכל ילד יש את הצרכים שלו, אתה יכול להרגיש שאתה מאבד שליטה".
לומדים נתינה
בית הספר ראשית שבקיבוץ ראש צורים הוקם בשנת התש"ס. ייחודו בהיותו משלב ילדי חינוך מיוחד וילדים רגילים באותה הכיתה. תחום היצירה בבית הספר מפותח מאוד, וכולל בניית דגמים מפלסטלינה וצבעי אקריליק לצד עבודה בעץ ובבד. בבית הספר קיימות כיתות א - ח, ובהן כ-370 תלמידים, 70 מתוכם שייכים לחינוך המיוחד. בכל כיתה נוכחים מחנך, מורה לחינוך מיוחד, וסייעת.
נעה מנדלבאום (46), מנהלת "הסדנא", בית ספר פתוח לילדי חינוך מיוחד. עבדה בעבר בתור גננת, ושילבה בגן ילדים רגילים וילדי חינוך מיוחד. את בית הספר הקימה לאחר שגילתה שלאחר תקופת הגן, אין מסגרת משלבת.
"כשילדים בעלי מוגבלויות גדלים רק בחינוך המיוחד הם כמעט ולא יכולים ללמוד מהסביבה הנורמטיבית", אומרת נעה. "הם מתרגלים שהכול מותאם אליהם. הם יכולים להצליח רק במקומות מוגנים. לעומת זאת, כשילד כזה נמצא בכיתה רגילה, הוא נחשף לשפה ולהתנהגות נורמטיבית, ורוכש יכולת להתמודד בחברה רגילה בלי ליפול.
מהצד השני, הילדים הרגילים רוכשים יתרון אחר. אנו חיים בעולם בו האנשים מאוד בודדים. בעולם בו הילד לומד להיות במרכז, ואיננו לומד איך להגן או לעזור לחלש ממנו. כך הופך הילד למבוגר חסר מיומנויות נתינה ותמיכה ילד שגדל עם אחרים ממנו, כאלה שדורשים תשומת לב והתחשבות, עומד וחווה את הדבר הזה וזה משנה אותו. זו מתנה גדולה שהילדים האלה מקבלים".
כיתות בית הספר הן דירות צמודות קרקע של הקיבוץ, המקובצות בחלקו המערבי, בסמוך לרכס המשקיף אל עמק האלה והשפלה. באחד מהמבנים נמצא מרכז היצירה, ובמבנים נוספים - חדרי תקשורת, חדר פרא-רפואי, וחדר מחשבים. לכל כיתה צמודה חלקת אדמה אותה מעבדים ילדי הכיתה ומגדלים בה גידולים שונים. בשנת השמיטה התמקדו הילדים בעבודות כפיים אחרות כגון בנייה באבן, בעץ, ופיתוח אתרים בקיבוץ.
היו הרבה מאוד קשיים כלכליים. בשנה האחרונה קיבל בית הספר את התואר הנכסף "ממ"ד", מה שמשפר את המצב בצורה משמעותית.
בהפסקות רועים צאן
תלמוד תורה "אור יאיר" הוקם לפני כשלוש שנים בתוך חוות הר סיני, על שם יאיר הר סיני הי"ד שנרצח בשטחי המרעה של סוסיא בשנת התשס"א. תלמוד התורה פועל על פי שיטת זילברמן, בצירוף עקרונות טבעיים נוספים. מדובר בתלמוד תורה היחידי הקיים בהר חברון, והוא ממוקם בחווה של דליה הר סיני. כיום לומדים בתלמוד התורה למעלה מעשרים ילדים בכיתות א - ד, כולם מהר חברון.
מתתיהו שבו (30), תושב חוות מעון ובוגר ישיבת קבר יוסף, הקים את תלמוד התורה כיוון שלא רצה לשלוח את ילדיו לבית הספר האזורי. נעם פדרמן, בעל תפקיד ניהולי בתלמוד התורה, אומר כי הסיבה היא ש"אין שם מספיק תלמוד תורה, וגם שיטת הלימוד שונה. בתלמוד תורה שלנו הולכים לפי שיטת זילברמן, של בן חמש למקרא, בן עשר למשנה וכן הלאה. זו שיטה שדורשת הרבה מאוד שינון, וילדים בגיל 6-7 כבר יודעים טעמים ופרשיות בעל פה".
השנה עלו עשרה ילדים בסוסיא לכיתה א. שבעה מתוכם הגיעו לתלמוד התורה, ורק שלשה פנו לבית הספר האזורי. "זאת הצלחה רצינית", אומר פדרמן, "והיא גירא בעיני הממסד, שלא רואה את התלמוד תורה בעין יפה".
"תלמוד תורה מצטייר בדרך כלל בתור חיידר סגור, תחום, עם גדרות. פה בחווה אין מתחמים", אומר פדרמן. "הילדים לומדים בטבע, וההפסקות הן הפסקות פעילות, כלומר, במקום לשחק תופסת, הילדים הולכים לטיול בין הפרחים, ברעיית צאן ובלימוד הטבע תוך מפגש בלתי אמצעי. המלמדים הראשיים הם בעלי ניסיון ברעיית צאן וחיים על הגבעות.
בניגוד לתלמודי תורה רגילים בהם לא לומדים כמעט מקצועות חול. פה, בגלל הטבע, לומדים גם תחומים אחרים כמו גיאוגרפיה וטבע. במקום ללמוד על הדברים, הילדים חווים אותם ממש: פוגשים את האדמה של המדבר, פוגשים את החיות שעליהן לומדים בשיעור. בתלמוד תורה לומדים עברית, חשבון. אנגלית עדיין לא כי הבוגרים נמצאים רק בכיתה ד".
אין הכרה ממסדית, והתקצוב למלמדים מגיע ממימון עצמי, בעיקר של ההורים. ואת פעילויות ההעשרה מגרדים "מפה ומשם".
מדובר בחווה חקלאית. כיתות הלימוד בנויות מאבן מקומית. כשהילדים יוצאים החוצה הם נמצאים בין העיזים והחקלאות. לפעמים הם משתתפים בחליבה וברעיית צאן.
אין ספק כי מערכת החינוך, כמו כל מוסד ממלכתי, לוקה לעיתים בשמרנות יתר ובנוקשות מקובעת. בשל כך, ריבוי של גוונים אלטרנטיביים בחינוך הוא מבורך בהיותו מאפשר בחירה רבה יותר להורים, והתאמה בין הערכים הרצויים לאלו המצויים. עם זאת, מחסור בפיקוח הולם בחלק מבתי הספר והתנתקות מוחלטת ממערכת מבקרת, יכולים לגרום לנזקים חמורים לילדים, לעיתים הרבה יותר מאשר בית ספר קונבנציונאלי. פיתרון אידיאלי ייווצר כאשר מערכת החינוך תשכיל להכיל את המוסדות המיוחדים, ומאידך, המוסדות המיוחדים ישקיעו את המאמץ הנדרש בכדי לעמוד בקריטריונים של משרד החינוך.