אפשר ללמוד הרבה על בנאדם לפי מכשיר הסלולרי שלו.
כשנרצה לבחון את גילו בעל המכשיר, אפשר לזהות מיד: גדול או קטן, שחור או לבן, דור שלישי או שמא מלפני שלושה דורות. גם הצלצול יכול לתת לנו כיוון: אם הצלצול יהיה הפתיח של הישרדות, כנראה שמדובר בתיכוניסטית מתלהבת (או במכשיר הנייד שלי...)
את רמת הפופולאריות החברתית אפשר לגלות בקלות לפי מספר אנשי הקשר הרשומים.
האם מסתובב עם אוזנייה אישית? כיום אפילו לפי סוג הBlue Tooth אפשר לדרג אדם בסולם ההיררכיה החברתית.
ולפי מכשיר הנייד שלי, מה אפשר ללמוד עלי? (חוץ מהעובדה שהצלצול שלי הוא הישרדות...)
אז במכשיר הנייד שלי תראו המון את האות ג. המכשיר שלי מלא באנשי קשר כמו גוש, גסטין, גיימס, גייקוב, גן, גק, גרמי, גושוע, גניפר ועוד...
ניחשתם נכון, משום מה יש לי המון חברים עם שמות אמריקאיים. האמריקאיים האלה בחלקם הם אותם החברה שתראו כל יום חמישי ומוצ"ש בכיכר ציון, בבורגרס בר וברובע היהודי. לצערי הם גם אלה שמרעישים באוטובוס ומדברים באנגלית בקולי קולות.
| תופסים מקום בזיכרון |
אלה עם השמות המוזרים הם היו חניכי ותלמידי בארה"ב. לאורך השנים חינכנו אותם השליחים להגיע לארץ, לפחות לשנת לימודים אחת - אם לא יותר. אני זוכר איך הבטחתי לעשרות תלמידים בבית הספר שאארח אותם בשבתות, ושניפגש בירושלים לאיזה המבורגר ישראלי. "חכו עד שתגיעו לארץ" היינו מספרים להם בהתלהבות על נושאים מגוונים, "אין כמו בארץ" הם היו כבר היו עושים חיקויים שלנו עם מבטא הישראלי.
וכעבור שנה ושנתיים הם הגיעו לארץ. אמנם בסופו של דבר לא כולם הגיעו אליי הביתה לשבת, אך חלק הגיעו אפילו חמש (!) פעמים. במשך השנה יצאנו איתם כל השליחים למסעדות ונפגשנו בשמחות.
נחמד מידי פעם לקבל שיחת טלפון מחניך אמריקאי ששואל אותך איפה כדאי לו להיות ביום ירושלים כי הוא רוצה לחגוג את החג כמו "ישראלי אמיתי", או חניך שמזמין אותך לטקס כומתה שלו בכותל, אחרי כמה חודשי שירות צבאי, מי היה מאמין.
ואז, בדיוק כשאתה מצליח לאסוף את מספר הטלפון האחרון וחשבת כבר נפגשת עם - השנה נגמרת. לצערי, רובם לא נשאר כאן בארץ, אלא חוזר לארה"ב לצורך לימודים אקדמאים יוקרתיים.
עכשיו נשאלת השאלה: מה אני עושה עם עשרות מספרי פלאפונים של אנשים שכבר לא נמצאים בארץ, ושקו הפלאפון שלהם מנותק? "אני לא יכול למחוק אותם" חשבתי לעצמי בשנה שעברה, חשבתי שאולי אם השם שלהם בנייד שלי, אזכר בהם מידי פעם ואשלח להם איזה אי-מייל או משהו. אחרי כמה חודשים הבנתי שזה לא יקרה, ובלי לחשוב יותר מידי, פשוט מחקתי את כולם. קשה לי לתאר את ההרגשה שאחרי. הרגשה מוזרה. כאילו מחקתי אותם מחיי.
כיום, בדיוק שנה אחרי, אני באותה ההתלבטות. למרות שב"ה יש מספר מכובד מאוד של חברה שנשארים עוד שנה (וחוסכים ממני לעת עתה את המחיקה הגורלית), רוב מספרי הטלפון כבר לא רלוונטיים.
ומה אעשה השנה? לבינתיים גוש וחבריו יהיו רשומים בנייד שלי, עד להודעה חדשה.