כמדי שנה נסעתי ל"ריקוד הדגלים" בירושלים, וכמובן שהשמחה עצומה לא בכל יום חוגגים אנו 41 שנה לשחרור ירושלים, וגם השנה הגיעו עשרות אלפי בית ישראל לחגוג בשמחת שחרורה של ירושלים בריקוד הדגלים המסורתי.
אך השנה היה משהו שלא נותן לי מנוחה מאז - ההליכה ברובע המוסלמי.
כמו כל שנה, גם השנה עברתי יחד עם הצועדים ברובע המוסלמי, אלא שהפעם נוכחתי באירוע שונה, כשאת ההתנהגות שאני ראיתי שם אני לא אשכח לעולם. למול עיני חזיתי בדברים מזעזעים, החל מהשחתת רכוש וכלה בקללות וגידופים, שהופנו גם כלפי השוטרים היהודים.
באותה שניה רגשתי בושה, הרגשתי שמשהו לא טוב מתחולל בתוכנו, בתוך הציבור שלנו, משהו צריך תיקון. זו לא הצורה בה מתנהגים בני תורה, וזו לא הצורה בה מתנהג ציבור שרוצה להוביל ולהנהיג את המדינה.
לא "יפה נפש"
ציבור מוביל שרוצה לאחד את כל קצוות העם - מהימין והשמאל, מהפריפריה ומהעשירון העליון, צריך להתנהג בהתאם. הוא אמור לגרום לאדם אחר, שלא נולד כמוני וכמוכם לבית דתי או לבית ציוני, להרגיש נוחות ונעימות בזמן שבאים לדבר איתו, או במילים אחרות - הוא צריך לגרום לו לרצות להיות כמוהו, שבתוך תוכו הוא ירגיש את הניצוץ הזה שבוער בו.
לי נותר רק להגיד שהתביישתי. לרגע חלפה בראשי מחשבה שאולי לא שווה מה שאנחנו עושים, כי עכשיו המג"בניק שעומד לידי רואה מולו חבורה של ילדים שצועקים ומקללים, ואחרי זה כשנפגוש אותו ברחוב ונציע לו להניח תפילין או סתם לדבר על היהדות, הוא עשוי להיזכר באותו הנער שקילל ורק חיפש להרביץ לאיזה ערבי, ולהחליט שאם ככה, אז בכלל לא מעניין אותו לשמוע על יהדות, ואז יצא שכרנו בהפסדנו. אולי גרמנו שם לאיזה ערבי או שניים להרגיש שאנחנו שולטים עליהם, אבל מנגד הפסדנו יהודי, ומי יודע מה יהיה איתו.
לפני שתתחילו לצקצק בלשונכם ולהגיד "נו, הנה עוד איזה דתי שנהיה יפה נפש ומחפש שנתנהג יפה עם ערבים", דעו לכם שאני לא כזה. גם אני חושב ויודע שהערבים ברובע המוסלמי עושים צרות ליהודים, אבל לדעתי הניצחון האמיתי שלנו עליהם זה לא להתנהג כמוהם. במקום לצעוק "מוות לערבים"- צריך לצעוק "עם ישראל חי!". זה הניצחון שלנו - שתורתנו הקדושה מנחילה לנו ערכים עליונים ולא ערכים שפלים כמו שלומדים שכנינו מ"תורתם".
אני מבין את מי שיאמר שצריך להבין את ההתנהגות הזו כי הציבור שלנו חטף מכות קשות בתקופות האחרונות, אך כמו שנאמר "חוסך שבטו שונא בנו" גם אם הילד יהיה "מושלם" צריך להכותו, ובגילוי לב - ה"ילד" עדיין עוד לא "מושלם" - הדרך שלנו כציבור עוד ארוכה.
שנזכה להתחבר לתורתנו הקדושה באמת, ולשאוב ממנה כוחות נוספים להמשך הדרך לגאולה השלמה.