לכאורה, מדובר בכרטיס אחד לשני מופעים:
האחד הוא של חנן ("אני תמיד מסתובב עם כיפה באוטו, בתא הכפפות, לכל מקרה שלא יהיה") יובל, זמר ותיק הנמצא בתהליכי הצטרפות לטרנד החדש - בדרך לאלבום יהודי. על הבמה הוא עדיין מלא אנרגיות, קופץ ומתלהב כאילו מדובר בהופעה של להקת הנח"ל ב-1965, אלא שעכשיו מצטרפים לרפרטואר גם לחנים לקדיש, ל"פתח לנו שער" ולמאמר של הרב שטיינזלץ.
השני הוא של גקי ("זה ממש צירוף מקרים, כי אני תמיד מסתובב עם ראש גלוי בתא הכפפות, אולי תהיה איזו מסיבה") לוי, שקטונתי מלכתוב עליו, אבל הוא ממשיך להוכיח שלספר סיפורים זה מקצוע, ושאנחנו מתעצבנים על חילונים שיורדים עלינו, רק מפני שהם עושים את זה גרוע - דתיים צוחקים על עצמם הכי טוב.
החידוש אמור להיות בכך ששני המופעים מתרחשים על במה אחת, אבל גם זה איננו חידוש גדול. גקי לוי כבר חלק במה עם כל גווני החברה בישראל, וגם חנן יובל כבר עבד עם ר שלמה קרליבך הרבה לפני שהוא כבש את הפלייליסט של כל חתונה או תפילת שבת.
למרות זאת, הדואט ביניהם יוצא נפלא, לטעמי, אבל לא זה הגשר העיקרי ש"גשר ההלכה" מנסה לבנות. הגשר האמיתי הוא בינם לבין הקהל - אולם מלא בדתיים. יובל ולוי נמצאים באותו צד של הגשר - הצד של המוזיקה, ההומור, ההתייחסות הלאו-דווקא-שמרנית למקורות, כשברקע נמצאת השאיפה לתת מקום לצד הזה, למצוא גם את האותיות שלו בתורה, שלא לדבר על התווים, להפוך את השירים לתפילות, להפוך את התפילות לשירים, להפוך את "תורתך" ל"שעשועי" ולהפך. והאמת היא שזה הולך לא רע, אבל נעצור כאן, לפני שטור ביקורת על מופע יהפוך לדבר-תורה על הגשר שנוצר בשבועות בין התורה לעולם, ובין החמץ לבית המקדש.
"גשר ההלכה" הוא מופע שגורם לגשר להראות קצת יותר טבעי. הוא עדיין מצריך הרבה עבודה, כמובן, אבל השירה והגיטרה מקלים על העבודה הזאת. מסתבר שגשר ממיתרים זה באמת רעיון מוצלח.
סביר להניח שגם שאר הנוכחים במופע היו כותבים אחריו ביקורת חיובית, אבל כאן מגיע ה"אבל" - רובם המכריע של אותם נוכחים עבר את גיל ה-50. כותב שורות אלו היה אחד היחידים שנולד אחרי גקי לוי, והוא תוהה כמה צעירים יהנו מהמופע, אם רק ב"שיר המעלות" השיר הזה ישמע להם מוכר (והם אפילו לא ישימו לב לחידוד שהושתל במשפט הזה).
אבל אם הם יגיעו בכל זאת למופעים הבאים (כן ירבו), אולי יהיה אפשר לבנות כאן גשר נוסף, בין-דורי, ולהשיב לב בנים על אבותם.
גשר ההלכה. שירה וגיטרה: חנן יובל; שירה וסיפור: גקי לוי; קלידים ואקורדיון: לוי בן-ברוך; כינור, מנדולינה, חליל ושופר: אדם מדר; הפקה מוסיקלית: יהודה הגר וחנן יובל.