לא"ב מכובדי, באשר לשאלתך מי הייתי, וכיצד ראוי להספיד אותי, כדתי או כחילוני, כמחבר ספרי שו"ת והגות או כעיתונאי, הנה כבר כתב הרמב"ם (הלכות אבל), ע"פ הגמרא במסכת מועד קטן, כי מספרים בשבחו של המת על קברו. מהו שבחו של המת? מעלותיו, מידותיו הטובות, מעשים טובים שעשה, ולא הגדרתו הסקטוריאלית. ושמא רצונו של אותו המת היה דווקא שלא להשתייך למחנה מסוים, ורצונו של המת זהו כבודו.
ועיין עוד בדברי רבותינו בשבח האחדות ובגנות ההתפלגות למחנות. יהי זכרו של אדם ברוך.
יבדל לחיים ארוכים
מחלה איננה אירוע תקשורתי. היא יכולה להיות אירוע חשוב, משמעותי, אבל לא תקשורתי. אפשר לדווח ש-" Xאושפז בבית החולים", ולמחרת ש-X "עדיין מאושפז בבית החולים", אבל אי אפשר להמשיך במשך כמה שבועות (לא עלינו) לתאר כל תנודה במצבו של אותו X. אי לכך, אף על פי שמחלתו של הרב אליהו שליט"א היא פרשייה מרכזית בשבועות האחרונים, קשה לדווח עליה, בפרט במדור זה שנכתב יום קודם שהוא מתפרסם, ומי יודע מה יקרה עד מחר
עד כאן לגבי שיקולי העריכה. כמובן שלכל הנ"ל אין שום קשר לשיקולי התפילות והתהילים, זוהי מערכת שיקולים אחרת לגמרי. שהשקט היחסי מכיוון מיטת חוליו של הרב לא יבלבל אותנו.
ויכוח מיותר
התיאוריה לפיה ההחלטה לייבש את השירות הלאומי נבעה מהשקפת עולמה של שרת החינוך, או סתם מרצונה להתנכל לחינוך יהודי - קצת נפגעה כשהוחלט השבוע להזרים אליו תקציבים בכל זאת. כך שאולי באמת זה רק עניין של אילוצים כספיים, שנפתר באופן זמני, ויתעורר מחדש לחיים בעוד כמה חודשים.
עדיין יכול להיות שמדובר בוויכוח אידיאולוגי מהותי על עתיד החינוך בישראל, שדורש מאבק ולא עוד כמה מיליוני שקלים. אבל עבדכם מעדיף בכל זאת את האפשרות הראשונה. יש לנו מספיק ויכוחים במדינה, לא צריך להמציא כאלה אם אין ודאות שהם קיימים.
לליאת רוטנר אין תוכנית בגלי צה"ל, היא לא ר"מ במעלה אדומים, לא קוראים לה מיקי שיינפלד, בפרסומות לספר החדש שלה אין כותרות פרובוקטיביות אלא להיפך - שוב דתיים, חילונים ומה שביניהם, וחוץ מקוראים ותיקים של אותיות שאולי זוכרים אותה ככתבת צעירה, היא עדיין לא-כל-כך מפורסמת. ובכל זאת שווה לקנות את הספר "מעורב ירושלמי" שיצא זה עתה.
אמנם עבדכם עדיין לא קרא אותו, וביקורת ספרים בכלל איננה שייכת למדור זה, אבל אי אפשר להתלונן שאין סופרים דתיים חדשים, בלי לקרוא ספרים דתיים חדשים כשהם סוף סוף יוצאים. בהצלחה בהמשך.
משבר גיל הארבעים
בעבר אולי היו לי התלבטויות, אבל השנה אין לי ספק שאגיד הלל ביום ירושלים. אם לא על ניסי מלחמת ששת הימים והחזרה למקום מקדשנו, אז לפחות על שסוף סוף מסתיימות החגיגות המתמשכות לרגל 40 שנה לאיחוד העיר. ובא לציון גואל, לפחות עד חגיגות חנוכת גשר המיתרים.
חג (גם בלי תאריך עגול) שמח.