גם לכם אנשי החדשות שדיברו ביניהם על הסודות שאסור לפרסם, הזכירו את החצי-שעה בין ההחלטה על השם של השבט החדש, לבין השלב שבו כולם כבר יודעים?
בכל מקרה, בשוליים הרחוקים של החדשות, הרחק מהחקירות נגד רה"מ, נמשך הדיון על גורלם של המתגיירים בשנים האחרונות, וטוב שהוא מתנהל בשוליים. אף על פי שההשלכות שלו הרבה יותר הרות-גורל מאשר רוב החדשות שבמרכז, כבר עכשיו משתתפים בו גם כאלה שלא בקיאים בפרטי הויכוח, אבל מזהים שיש ויכוח בין ציונים לחרדים, ותומכים מיד בעמדה הסרוגה בלי ללמוד את הסוגיה.
כמו בסוגיות השמיטה והגיטין, זה לא איך לפרש את הפשט בריטב"א, אלא "אנחנו" או "הם". ובתור אחד מ"אנחנו", כבר יש לי דעה בעניין. "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?".
גם זו אחדות
במכללת "אורות ישראל" באלקנה התקיים השבוע כנס תחת הכותרת "וחי אחיך עמך", ובו עסקו לא מעט רבנים ומומחים בשילובם של בעלי צרכים מיוחדים שונים (נכות, אוטיזם, ליקויי למידה, גמילה מסמים ועוד) בחברה.
מי שהיה שם - אשריו, ומי שלא היה שם (כמוני, למשל) - לפחות שייקח את זה כתזכורת לכך שאחדות עם כל העם, כוללת גם את אלה שלא צריך לקרב בכוח, כי הם רוצים להיות חלק מהחברה, בתנאי שהיא תהיה מוכנה לקבל אותם לתוכה.
מי יחליף את רפי?
חובבי הצוויחות ככרוכיה נגד "התשקורת השמאלנית", מן הסתם נשמו השבוע לרווחה - אחרי שגבי גזית עזב את רשת ב (הרבה אחרי הקמפיין נגדו, אבל עזב), גם רפי רשף נפרד מגל"צ (בלי קשר למחאה כלפי יחסו למרואיינים מהחמאס, אבל נפרד).
עכשיו השאלה היא מי מבין מחליפיו הזמניים (אם בכלל זה יהיה אחד מהם) יירש את כיסאו - אם זה יהיה עמית סגל, ידידינו הצווחים ירשמו לעצמם הישג (לא בהכרח בזכותם, אבל הישג), ואם לא, יתברר שנשימתם לרווחה הייתה לשווא, ומי שרוצה מגיש ימני ברדיו יצטרך לפתח בעצמו כישורים רדיופוניים כדי להיות ראוי להגיש תכנית אקטואליה, ואולי אז לא יהיה כבר צורך במחאות.
עבדכם, אגב, מעדיף שסגל לא ייבחר, כדי לא להתלבט בינו לבין תוכניתו המוצלחת של ידידיה מאיר, באותה שעה ברדיו קול חי.
יותר חידון - פחות תנ"ך?
המחאה של "יד לאחים" בגיבויים של לא מעט רבנים, עזרה קצת, אבל זה לא היה מספיק - חידון התנ"ך נשאר אירוע ממלכתי די יבש.
זתומרת, לפחות עד השלב האחרון של החידון, אז התברר שהמארגנים הפכו את הניסיון מהשנה שעברה למסורת: כמו כל תחרות אחרת בעולם, השלב המכריע אינו שלב הנסתר מעיני הקהל (שאלה זהה בכתב) אלא דו-קרב "ראש בראש", עד שמישהו ימצמץ ראשון ולא יזכור כמה שנים מלך בעשא. אגב, גם השנה הקרב לא היה בין ישראל לאחת התפוצות, אלא מותח יותר - בין נציג הישיבות לנציגת האולפנות.
ב"מבט" זה אכן נראה "כמו פנדלים בכדורגל", כלשונו של ינון מגל - מתח, קרב צמוד, רגע מכריע אחד (בלבול בין גלית הגתי לישבי, אחיו ע"פ חז"ל), הפסד צורב וניצחון גדול על חודן של 2 נקודות לטובתן של הבנות.
יצר רדיפת האקשן של עבדכם מחזק את ידי הוועדה המארגנת, אם כי השכל תוהה אם רוח התנ"ך באמת תומכת בתחרות מלחיצה, ובנפילה מאכזבת בשידור חי. אולי החידון צריך בכל זאת להישאר יבש ולא-אטרקטיבי, אבל כזה שממשיך לשרוד כשכל האירועים הטלוויזיוניים האחרים מתרסקים.
בכל מקרה - להבא, עדיף לדאוג שבחינוך הממלכתי יהיו יותר חילונים שמתעניינים בתנ"ך, ולא רק חברי כתות נוצריות, ואז הם יוכלו לשלוח נציגים אחרים.
לסיכום, הגיע הזמן לסכם את כל סיכומי 60 שנותיה המסוכמות של המדינה, והאמת היא, שזה די קל, כי הם היו מאוד דומים זה לזה.
ערוץ 1, ערוץ 2, גל"צ, מקור ראשון ואפילו ערוץ 8, התמקדו ב-60 שנות זמר עברי, אולי כי יותר כיף (ויותר ממצה) להשמיע את "לו יהי", מאשר לסכם את התקופה שאחרי מלחמת יו"כ, או את "באב אל וואד" במקום לפרט על ימי תש"ח וכיו"ב.
כך מצאנו את עצמנו מוקפים מכל עבר ב"קאברים" (חידושי שירים) לשירים מוכרים, שרבים מהם עוררו מן הסתם טלטלה עזה בקברותיהם של הפזמונאים והמלחינים שהלכו לעולמם. אבל כנראה שזו הדרך הראויה לחגוג 60 שנה.
אלא, שאם השירים מייצגים נאמנה את כל סיפורנו הלאומי ב-60 השנים האחרונות, כנראה שהיהדות לא הייתה חלק מהסיפור הזה. כלומר, היא תמיד הייתה כאן, כחלק בלתי נפרד מהווייתנו, ברגעים הקשים והמשמחים, אבל תמיד בצד, לא בפסגת המצעדים השנתיים ולא במרכז העניינים.
מאידך, השיר היחיד מהשנה האחרונה ברשימת ה-40 של גל"צ הוא "אנא בכח" של עובדיה חממה. אז מי יודע, אולי מה שהיה שולי בסיפור של 60 השנים הראשונות, יהיה הבשורה העיקרית של ה-60 הבאות.
בעזרת השם.