שלום וברכה.
אני בחורה בת 22. מידי פעם בחיים נתקלת בתקופות קשות. תקופות שבהם הכל נראה לי חסר סיכוי כמעט לגמרי, שאינני מוצאת שום טוב בעצמי ועוד.
כל פעם שמגיעה תקופה כזאת אני משתוקקת לעשות משהו ממשי כדי לצאת ממנה. מתפללת שבפעם הבאה כשתגיע תקופה כזאת זה כבר יראה אחרת. לא יעלו אותם נושאים. בפועל, הזמן הוא שמעביר את הכאב ולצערי אחרי תקופה, גם אם בצורות מעט שונות, הדברים חוזרים. שיפור אני לא מרגישה. אולי אפילו ההפך.
השאלה שמטרידה אותי היא, קודם כל - עד כמה זה נורמלי..
דבר שני זה , כמובן, מה עושים?..
עם אנשים מסביב אני משתדלת לדבר, וב"ה יש סביבי אנשים חכמים, אבל אני מרגישה שזה לא ממש מקדם. לא מספיק.
האם כדאי לפנות לגורם חיצוני או שמא גם עבודה אישית היא אפשרות?
תודה רבה.
תשובה
שלום לך יתכן ואת סובלת מהפרעה ציקלוטימית. לא מדובר בדכאון אלא בגליות של מצבי רוח. יש לזה טיפול. נסי תחילה עם רופא המשפחה אם אינו מרגיש מספיק בטוח בעצמו בקשי שיפנה אותך הלאה. בברכה נחמה קירשנבאום אבינר