ההתקפות החוזרות ונשנות על פסיקתה של השופטת תמר בר-אשר צבן בנושא מכירת חמץ במהלך חג הפסח, מקבלות עוד ועוד זוויות מקוריות.
כך על רקע הדיון שהתחולל היום בכנסת בנושא חוק החמץ, פנה ח"כ משה גפני לעו"ד מני מזוז, בטענה כי פרשנותה של בר-אשר צבן למילה "פומבי", תגרום לכך שבכל אותם חוקים בהם מופיעה מילה זו, תוקפו של החוק יהיה רק במקומות הפתוחים לכיפת השמים, זאת בניגוד לאולמות ומקומות ציבורים סגורים.
הבולטות שבדוגמאות הינם חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, חוק זכויות יוצרים וחוק איסור לשון הרע, אשר בכולם מופיע המילה "פומבי", ושלדברי גפני כל האיסורים המופיעים בהם, כדוגמת הקרנות פומביות, יאבדו חלק ניכר מתוקפם.
"מדינה אחראית לא תאפשר להותיר על כנה פסיקה מסוכנת זו", כותב גפני בדבריו למזוז, "ועל כן עליך החובה לערער על החלטה זו בטרם יווצר כאוס משפטי בחוקים האמורים והדומים להם, וזאת מעבר לעובדה כי פסיקה זו הופכת ללעג וקלס את כוונת המחוקק בכנסת".
במכתב שהעתקים ממנו נשלחו גם לשר המשפטים, לראש הממשלה ולשר התמ"ת, מסביר גפני כי לדברי השופטת "הגדרת פומבי" הינה "מקום ציבור, כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא, ובנוסף מקום שאינו ציבורי, ובלבד שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה". לדברי גפני, אם המדינה לא תערער על פסיקה היא עלולה לעמוד בפני בעיות משפטיות בכל החוקים המדברים על "פומביות", כשהוא אף מביא מספר דוגמאות לא קטן לכך.
כך למשל טוען גפני כי מאחר ולשון החוק קובעת כי "ביצוע פומבי של יצירה הוא השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר", הקראה פומבית הפוגעת בזכות היוצרים, תיאסר רק באם היא נעשתה תחת כיפת השמיים. דין דומה יחול יחול על שימוש שאינו ראוי בדגל המדינה, מעשה שינגוד את החוק רק אם יעשה במקום פתוח.
יש לציין כי במקביל פנה ח"כ גפני לשר הפנים, מאיר שטרית בבקשה שימנה מפקחים ליישום חוק החמץ, זאת כמתחייב מהחוק בכדי לאוכפו.
לצד עמידתם של מספר אישי ציבור, רבנים וח"כים רבים בעד חוק החמץ, יש מי שתופס עמדה הפוכה גם מקרב הציבור הדתי לאומי. "עמדתי נגד חוק החמץ ידועה - אני תומך מאוד מאוד בכך שאף לא אחד ימכור חמץ או יצרוך חמץ, אך אני מתנגד לכך שהמדינה תכפה את זה", אומר הרב יובל שרלו, "אנחנו צריכים לשמור על ההבחנה בין המאבק על דמות רשות הרבים בנושאים מסוימים ובין הכניסה לתוך מוסדות ומקומות בהם מוכרים חמץ, ולהשיג את שמירת חמץ של עם ישראל כולו בדרך של תיקון ותשובה ולא בדרך של חוק מדינה".
עם זאת, גם הרב שרלו איננו מזדהה עם פסיקתה של בר-אשר צבן וטוען כי "אם רוצים לבטל את חוק החמץ - יש לעשות זאת דרך המערכת הפוליטית, ויכול להיות שאתמוך בכך. יש במדינת ישראל רשות מחוקקת, ואין זה בסמכות בית המשפט להפר את הפרדת הרשויות, ולמוטט את המערכת הפוליטית. לא בדרך זו רשאי בית מדרש להתייחס לחוקי הכנסת".