בכל שנה אני נדהם מכמות ההגדות החדשות לפסח היוצאות לאור. נדמה כי בעוד מספר שנים לכל אדם תהיה ההגדה האישית שתכתב עבורו או על ידו. אצלנו בבית מוקדשות הדקות הראשונות של הסדר להתאמת ההגדות השונות למסובים סביב השולחן - החל מההגדות מאירות העניים שמוצאות את דרכם הישר לאגף הבוגר של השולחן, דרך ההגדות עם הפרושים השנונים והוורטים שממהרים לתפוס אלו שטרם הספיקו להתכונן לחג, וכלה בהגדות עם התמונות היפות שהולכות ישירות למי שהתעייף עוד מהסדר בשנה שעברה.
השנה הגיעו לידי שני הגדות חדשות שיצאו לאור במיוחד לכבוד החג.
ההגדה הראשונה, "הגדה של פסח לילדים" מהוצאתה של ספריית בית אל, מיועדת דוקא לאלו שלא יחזיקו מעמד מסביב לשולחן החג ללא קליות ואגוזים - הילדים. ההגדה כולה מלווה בדמויות פימו מעשה ידיה של נועם צימרמן, בת החמש עשרה, מכפר אדומים. כבר שבע שנים שנועם מעצבת דמויות מפימו, ועל הדמויות בהגדה היא עמלה כמעט שנתיים.
אין ספק שהילדים שיקבלו את המתנה כמתנה לחג (אפיקומן?) יהנו ממנה. הדמויות כולם צבעוניות, ברורות ומאוד קלות לזיהוי על ידי הילדים. הדבר שהתמיהה אותי היה שדווקא השיר המרכזי מבחינת הילדים - "מה נשתנה", זכה לדמויות עמומות וקשות לזיהוי (דמיינו לעצמכם כיצד נראה ציור של "אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת"), ולעומתו זכה "אחד מי יודע" לשלל עמודים צבעוניים, למרות שלרוב הילדים אינם שורדים עד השלב הזה בארוחה, ובטח שלא בשעון הקיץ. לטובת המבוגרים ביננו שירוצו לקנות את ההגדה הצבעונית לעצמם, חשוב להדגיש שמכיון שההגדה פונה לילדים קטנים היא איננה מכילה את כל קטעני ההגדה, תתאפקו.
ההגדה השניה שהגיע היא "הגדת אור האמונה" של מכללת אמונה, שלפי הגדרתה "מבוארת ומאויירת בהתבוננות פנימית". כבר כשקיבלתי אותה הרגשתי את ההבדל בינה לבין הגדת הילדים - ההגדה של מכללת אמונה הרבה יותר כבדה. כנראה שהשילוב בין הטקסט המלאה של ההגדה והאיורים הרבים, אכן דורש מספר עמודים רב יותר.
בתחילת ההגדה מבואת הקדמתו של הרב מנחם מקובר, וכן לאורכה של ההגדה כולה שזורים פרושיו. הרב מנחם מקובר נודע בשל עיסוקו הנרחב בחקר והוראת עולם המקדש ופנימיות התורה, והדברים אכן באים לידי ביטוי בפרושיו לאורך ההגדה. מהבחינה הזאת מצאתי את ההגדה כמי שמשרתת את אלו החפצים להוסיף לקריאת ההגדה גם דברי תורה קצרים, שכל עוד ישכילו לבחור את המינון הנכון בהתאם לאופי המסובים - יצליחו להשתלב במלאכת ה"מגיד".
אך אין ספק שאת מירב תשומת הלב בהגדה הזו מקבלות סטודנטיות החוג לעיצוב גראפי במכללת אמונה. כבר מהדפדוף הראשוני יכולתי לזהות את הכוכבות העולות במגזר. בניגוד למחשבה הרווחת, אין זה פשוט להתאים את האיור לטקסט, ובטח כשצריך להתחשב בכך שהטקסטים השונים מאויירים על ידי מאיירות שונות. למרות זאת, עורכי ההגדה השכילו לשלב בין סגנונות שונים של אומנות, וניכר שהושקעה מחשבה רבה במלאכת הוצאת ההגדה.
האמת היא שבאופן אישי, למרות שאני אוהב את ריח הספרים החדשים, יש משהו בליל הסדר שגורם לי לחפוץ בכל שנה באותה הגדה, שבאורים בכתב ידי כתובים בשוליה, ומכילה פתקים עם וורטים שונים שאספתי מסדרי ליל סדר שונים שחבויים בין דפיה.
בכל זאת חוגגים מארוע עתיק לא?!