סיני תור עולה מן הים
את סיני תור הכרתי בתקופה בה הסגנון המוזיקלי שלו כלל גיטרה וכלי ההקשה, פשטות וצעקה אמיתית לקרבה. הצעקה נשארה, אבל הפשטות של סיני משתכללת מדיסק לדיסק.
הדיסק החדש שלו, "עולה מן הים", מאופיין בטקסטים אופייניים לסיני תור - דיבור קרוב-קרוב להשם, ל"אבא כזה שאומר לך קדימה / רץ אחריך מאמין בדרכך / ועוד יותר ממך / לאבא כזה אפילו השטויות / של הילד זוהרות". משהו תמים מאד, לא מתיימר.
הלחנים גם הם נעים בזהירות על הגבול הדק בין תחכום לפשטות, ומעניין בעיקר לראות את הדרך שעברה המוזיקה שלו מ"דרשתי קרבתך" הגולמי, ועד לניגון "יערת הדבש" בדיסק הנוכחי (לחן של גבריאל חסון), שהוא כבר מהוקצע, עם נגיעות של צלו שנותך נופך מיוחד, והופך את שירי הנשמה הללו לשירים עם נשמה.
העיבודים ללא ספק מרשימים ומקצועיים, ונראה שסיני כבר יכול בשקט למכור את הדיסקים שלו גם בחוץ, ולא רק לחברה ש"בעניין", וזו מעלתו הגדולה של הדיסק, כמובן בהנחה שיש ליוצר רצון מסוים לקרב עוד אנשים ולא רק להתקרב. לשירים של סיני קל מאד להחבר, למצוא הזדהות, ויחד עם העיבוד סיני ממצב את עצמו כאמן יהודי-מקורי מהשורה הראשונה.
רצועות שוות:
רצועה מספר 1, "עולה מן הים" - שיר נחמה, של היופי שלאחר הסערה. שיר אמיתי מאד ונוגע, עם מילים ולחן ששניהם גם יחד מרווים את הנפש.
רצועה מספר 7 "לית אתר" - שיר שמשולבות בו מילים מן המקורות ומילותיו המקוריות של סיני תור. השיר נפתח במעין תמימות, עם התפעלות מ"מלוא כל הארץ כבודו" שהופכת למונולוג שלם לכבודו יתברך. מרשים ביותר.
רצועה מספר 10 "שברי אדמה" - שיר לאמא אדמה, בעל אופי עדין מאד, שקט מאד, שמראה את הצד האחר באמונתו של האמן, שלא מתבייש להיות ניכר באמונתו התמימה - "ואני ילד אחד מבנייך והלוואי שאהיה ילד טוב בשבילך". שיר מרגש מאד, מסתיים בתפילת "נשוב ונרקוד באהבת ירושלים, בחצות האור".
ראוי לציין גם עטיפת הדיסק המעוטרת בציוריו של הצייר ברוך נחשון, ומדברת בדיוק בשפת מילות השירים.
לסיכום:
מי שאהב את סיני תור ישמח לגלות איך שהמוזיקה והמילים משתכללות כאן. ומי שלא מכיר - ירגיש קרוב גם כן.
*
קרני אלדד שלווה בארמנותיך
מרגע ששמעתי שקרני אלדד מוציאה דיסק משירי קרליבך, המתנתי לו דרוכה. מדף הדיסקים שלי מתהדר באלו של נשמה קרליבך, שמספקת לכאורה את שיריו של קרליבך בנימה נשית ורכה יותר. תהיתי מה תהיה תרומתה של קרני לאותם שירים, ומצאתי מיד שאין טעם להשוות.
קרני מגישה את שיריו היפים, האהובים והמוכרים של רבי שלמה קרליבך, במעטפת כלי מיתר רכה, מהוקצעת, שלוקחת את השירים הללו למקום אחר לחלוטין מזה שהיינו רגילים אליו. אם שיריו של קרליבך מעוררים לתשובה, לאמונה, הרי שלא ברור למה עד היום לא הגישו אותם כך.
מה שיפה בעיבודים הוא שהנגינה מאד מאד מדויקת, ממוקדת לאותם כלים (כינור, ויולה, צלו, קצת חליל), ומהצד השני - קרני פחות משתדלת לדייק בקולה, מה שיוצר איזון מעניין בין השיטפון של כלי המיתר לחיתוך המילים שלה, ובכל אופן המשחק הזה יוצר חידוש ונותן שהות להבחין באמת במילים.
ידוע שלחניו של קרליבך פשוטים וקליטים מאד, אבל אצל קרני זה לא נשמע כך, היא לוקחת את השירים הללו ומעלה אותם כמה דרגות למעלה.
בין השירים ניתן למצוא את "אנא השם", "שלוה בארמנותיך", "שמחה לארצך" - שקצת חריג בנוף הרגוע של הדיסק ומכניס חיות וקצב, ואת השיר "return again" שקשה מאד להבחין בכך שזהו שיר קרליבך יהודי פשוט, שעם העיבוד המשובח זוכה להגיע לרמה שלא היתה מביישת כמה מצעדי שירים.
רצועה מס 1 "שובי נפשי" - ביצוע מינימליסטי, מדויק, ומסעיר מאד. קשה להישאר אדישים מול הביצוע הזה.
רצועה מס 10 "י-ה רבון" - כאן נכונה הפתעה גדולה. השיר מנוגן ברקע, ואת התפקיד הראשי תופסת המשוררת סיוון הר-שפי שמקריאה את שירהּ - "הסתר פנים" שיר על הקושי שבשבת, שיר אסוציאטיבי ועשיר, כדרכה של המשוררת, והחיבור בין קריאת המילים לנגינת השיר- מושלם.
סימנתי את הרצועה הזו כהברקה הגאונית של הדיסק, מפני שמעבר להכל, שתי הנשים חוברות כאן לכוח אחד עוצמתי מחד, ורגיש מאד מאידך, שמסמן בדיוק את הצורך בדיסק הזה. בלי מילה אחת על פמיניזם, בדיסק הזה המושג "בינה יתירה" בא לידי ביטוי, ועם השירים והביצועים הללו ניתן להאמין דבר מתוך דבר.
לסיכום:
הדיסק של קרני צומח בתקופה מוזיקלית מושלמת שתעזור לו לפרוץ גם החוצה, להפוך את השירים הללו לנחלת הכלל. ואם זה אכן יהיה כך - אשריו של הכלל.