תפס רגלים קרות..

שלום .. אני בחורה בת 20, והייתי בקשר עם בחור ב3 שנים האחרונות.(הוא בן גילי) ידענו עליות וירידות.. ולאחרונה המצב נהיה מאוד רציני- וממש התחלנו לדבר על מיסוד הקשר..לאן הוא הולך- ובכלל מה???? שלוש שנים זה הרבה זמן להיות ביחד. הבחור התחיל להתבלבל- מאוד- וזה דבר שממש לא אופיני לו, תמיד הוא היה זה שיודע מה הוא רוצה מהקשר הזה.. הוא שיתף אותי ואמר שהוא לא בטח , ושהוא לא יודע. מפה נכנסנו לתקופה של חודש של בילבולים, עד שלבסוף החלטנו לחתוך- כי הוא פשוט אמר שהוא מרגיש שזה לא זה. .. עברו חודשיים שבהם לא דיברנו- ולאחרונה נפגשנו ודברנו- הוא מספר שהרבה פעמים יצא לו לחושב שהוא עשה טעות, ואנחנו טיפשים שאנחנו לא ביחד. ולפני שהלכנו הוא אמר משפט שהרתיח אותי... אני אוהב אותך אבל... אני מרגיש שמשהו חסר, שאנחנו לא מתאימים. שחסר בך משהו- שאני מחפש. אבל מה???????. אז איך בכלל אפשר לומר- אני אוהב אותך- ובאמת להתכוון לכך. אני מרגישה שזה באמת הבחור בשבילי, וקשה לי עם זה שהוא לא מרגיש את זה גם בברור.ושהוא מבולבל.. למה תמיד שצריך להחליט הם נעלמים להם. ומה אני אמורה לעשות? לחיות עם הידיעה שאני אוהבת אותו, ושהוא "אוהב אותי".. אבל זה פשוט לא???? ולהמשיך הלאה??? תודה ושבת שלום

תשובה

שלום על פניו נראה פשוט שאתם או הבחור לפחות לא בשל לזוגיות ולהקים משפחה. וכשהוא אומר "אני אוהב אותך" זה חסר טעם וריח. הוא אוהב לבטח את עצמו (שזה דבר טוב) והוא אוהב את ההרגשה שאת מעניקה לו כשאת לידו. יכול להיות שעוד כמה שנים הוא יבשיל, ויוכל לקחת את מה שיש לכם כמה צעדים קדימה. אבל לא הייתי בונה על זה! הוא לא נעלם, הוא כאן. אבל הבחור פשוט לא בשל להקים משפחה, ואני מבקש ממך לא להלחיץ אותו ולא לכפות עליו לעשות משהו שהוא עדיין לא מסוגל לעשות. יש לך יותר שאלות מתשובות. לכן אני מציע לך לעצור. להפסיק לרוץ. ולראות מה את יכולה לעשות בשביל עצמך כדי שתוכלי ברגע שתמצאי את הבחור הנכון ובזמן הנכון לעשות את הצעד בתבונה ממקום טוב. לכן הדבר הראשון הוא להשקיע בעצמך, מכל הבחינות. בהצלחה שמואל, כולנו שדכנים