למרות שאני חילונית מרשה לעצמי לפנות אליכם לפחות כדי לקבל כיוון .
. אני בת 44 ולאחרונה הבנתי שאני בעצם בלופ כבר הרבה זמן , מכל בחינה שהיא . התחלתי ללמוד והפסקתי (מספר פעמים ). תואר עדיין אין . עובדת שנים בעבודות שהשכר בהן הוא שכר מינימום . מעולם לא חייתי לפי תכנון ,החזקתי מעמד שנה או שנתים במקום ואז עזבתי או הועזבתי (זאת למעט עבודתי ברשות שדות התעופה עד לפני כ 14 שנה ,שם עבדתי מספר שנים טובות ). אני חיה בלי זוגיות ומשפחה (לא מדברת על הורים ואחיות) , מאז שעזבתי את שדה התעופה אני לא משלימה עם זה שבמקומות העבודה שלי התנאים הפיסיים אינם תנאים (היו וישנם מקומות שעושים טובה שמספקים קפה ) . אני תמיד שומעת מאנשים שיש בי משהו שמשדר סמכותיות ושואלים אותי אם אני מורה .אחד המשפטים הבולטים הוא : העבודות שאת עובדת בהן אינן הולמות את רמתך . כחוט השני בולטת העובדה כי הדימוי העצמי שלי אינו גבוה (במקום להכיר בכך אני מטילה אשם באחרים עד מצב של שנאה/קנאה ומלאת ביקורתיות כלפי האחר ). כבר שנים שמתעסקת באחר במקום בעצמי (אם כי לאחרונה חל שיפור ) .אחת ההשלכות הן שמצבי הכלכלי לא טוב .
אשמח מאוד לטיפ ועזרה שכן המצב לא טוב .לאחרונה אף פוטרתי ממקום עבודה בו עבדתי מס' חודשים , אני מתפרנסת כרגע מעבודות דחק שכן חייבת שייכנסו כמה גרושים לחש' הבנק ,אולם כמובן שהדבר פוגע עוד יותר בהרגשתי ובבטחוני העצמי .
תשובה
שלום לך
נראה לי שאת "סוחבת" איתך שאלות של זהות כבר זמן לא מבוטל. קשה מעל במה זו לפרוש ביחד איתך את כל האפשרויות לקשיים שאת מתארת.
חשוב שתמצאי מסגרת טיפולית על מנת לשוחח עם משהו כדי שתביני יותר מה עובר עלייך. אני מבינה כי טיפול באופן פרטי איינו בר השגה אך לקופות החולים ומרפאות החוץ של בתי חולים ישנם מסגרות טיפוליות שבהחלט יכולים להוות אופציה. זה גם ידרבן אותך לשוב למעגל העבודה על מנת לממן משהו שיקדם אותך.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה