אם יש רגעים קשים בחיים, זה הרגעים בהם אתה צריך לתאר את הביקור האחרון שלך באל-גאוצו. כל בלוטות הטעם מתחילות להשתולל, בניסיון לשחזר מעט מחווית הבשר האיכותית, ולאט לאט אתה מוצא את עצמך משתוקק לטעום רק עוד ביס קטן של משהו שהיה פעם פרה.
אבל בואו ננסה רגע להתחיל מהתחלה. רשת אל גאוצו סגרה לאחרונה את הסניף בפתח תקווה ששכן בפארק אזורים, ובמקומו נפתח סניף חדש בשכונת אם המושבות בפתח תקווה. כמו הסניף הקודם באזורים, גם זה החדש הינו כשר גלאט בהשגחת בד"צ בית יוסף, והדבר היווה הזדמנות מצויינת ללכת להנות ממקום שמשלב בשר איכותי והכשר גלאט.
לאחר שהתיישבנו וסקרנו קלות את המקום החדש, הגיע שלב ההתלבטות בו אני נתקל בכל פעם בה אני יודע שעומדת בפני ארוחה עם הרבה בשר. מצד אחד סטייק טוב לא הולך עם לחם ואם מישהו מוכר לכם "סטיק בפיתה" אז כדאי שתבדקו טוב טוב איזה חתול שמו לכם בתוך השק. מצד שני, אם הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" לא נכתב על אנטריקוט, אז על מה הוא נכתב?
באל-גאוצו כנראה חשבו גם על זה, והארוחה העסקית שלהם נפתחת בלחם ורוטב הבית, כך שיכולנו, שותפתי ואני, ללכת בשקט ליטול ידיים ולטעום מלחם חמים שזיכה אותנו בברכת המזון מדאורייתא, כשתוך כדי שותפתי גם נהנתה מאוד מהרוטב.
בין ביס לביס הופיעו בשולחן המנות הראשונות. מאחר ויש לי חולשה קלה לבורקס, הלכנו על אמפנדה עם בשר, ולצידה החלטנו לנסות גם את נקניקיית הצוריסו. האמפנדה היתה חביבה ביותר, אלא שהצוריסו פשוט האפילה עליה. דבר ראשון, תשכחו את כל מה שידעתם אי-פעם על נקניקיה, כי הצוריסו לא מזיכרה בכלום את הדברים התעשיתיים שנהוג לדחוף יחד עם חומוציפסלט בקומזיצים. הצוריסו נותנת תחושה של בשר נטו איכותי, ועל אף שהיא איננה גדולה במיוחד כל ביס שלה הוא תענוג.
לאחר שחיממנו את הקיבה, עברנו למופע המרכזי - סטייק אנטריקוט 350 גרם וסטייק סינטה 400 גרם, כשלמרות הפיתוי הרב ויתרנו על מנת האסאדו. בנושא התוספות זכרנו את התפו"א בצילי מתוק מביקרנו הקודמים באל-גאוצו, אבל אני הלכתי על ציפס ושותפתי בחרה באורז עם עשבי טיבול. התוספות שהופיעו לפני הבשר היו חביבות, כשותפתי נהנתה מהאורז, ואני נשנשתי את הציפס, שלמען האמת כבר טעמתי טובים ממנו, אבל מי בא לאל-גאוצו בשביל התוספות.
תוך כדי נשנוש הגיעו לשולחן שתי הפרות במיל, ואז התחילה החגיגה האמיתית. כל אחד מאיתנו שילב בין טעימות מהאנטריקוט לבין הסינטה, והבחירה היתה קשה מנשוא בין שני חתיכות בשר איכותיות שעשויות היטב. אם לשורשים הדרום-אמריקאים שלי היה פה משלהם, אני חושב שבשלב הזה הם היו מתחילים לשיר. למעשה, עכשיו כשאני מנסה לשחזר את רגעי האושר, הדבר היחיד עליו אני מצליח לחשוב הוא "מתי אני חוזר לשם שוב".
הבשר אמנם מילא אותנו לחלוטין, אבל בשם "השליחות העיתונאית" החלטנו להתנסות גם במנות האחרונות, ולא הצטערנו. הסופלה שוקולד ממש טוב, אפילו יותר טוב מכמה מסעדות חלביות בהן ביקרנו, ולצידו שלושת כדורי הסורבה היו מרעננים, בעיקר הטעם המקורי של "תפוח-נענע" שהתגלה כשווה בהחלט, קצת בניגוד לסורבה "חמאת בוטנים" שקצת איכזב.
ולסיום שלוש המלצות:
הראשונה - קחו מנת שתיה מוגדלת או לחילופין הזמינו קנקן מים כי כמויות הבשר הגדולות דורשות יחד איתן כמות מוגברת של נוזלים. השניה - הבשר מוגש על גבי מגשים מאוד חמים שמחוממים בגחלים. אל תשאירו את הבשר על המגש זמן רב מדי, הוא ימשיך להתבשל עד התייבשות.
והאחרונה - אם אתם רגילים לכל מיני סטקיותשיפודיות או סתם "על-האש" עם החברה, תלכו לפחות פעם אחת לאל-גאוצו ותבינו איך בשר באמת צריך להיות.