חוסר הסכמה להרחבת המשפחה

שלום רב, אנו נשואים 14 שנה.ברוב המכריע של הזמן אנו נמצאים ביחסים מעולים מכל הבחינות.יש לנו 4ילדים מקסימים.אנו דתיים לאמיים.ברצוני ללדת ילד חמישי.בעלי מתנגד בתוקף רב.יש לציין שלאורך כל השנים תמיד אני יזמתי רצון להריון. גם את ההריון והלידה הרביעית ממש הכרחתי ואפילו מבחינתו התנאי ללדת ילד רביעי היה שאני צריכה להתחייב שלא אבקש עוד ילדים. בלית ברירה התחייבתי. כעת משהתחלתי לדבר על עניין ילד נוסף הוא אומר שאני מפרת הסכמים. הדבר בנפשי. מבחינתו הוא מוכן להקשיב לי כמה שארצה בנאומי חוצבי הלהבות אך אומר שאפילו אינו מוכן להתחיל בטיעוני נגד כי בכזוגילל לא נכנס למו"מ איתי. זה ממש לא על הפרק מבחינתו. חשבתי ללכת ליעוץ זוגי, אבל ממי שדברתי אמר שביעוץ שכזה פותחים ערוצי תקשורת וגית ומשפרים אותם ולא מכריעים בעניין כזה או אחר. וזה פחות מתאים כי התקשורת שלנו מצוינת - פשוט נמצאים במחלוקת קשה מאוד. אם אחריף את צעדי המאבק שלי(לא בטוחה כיצד...) זה מאוד יקלקל את יחסנו. מה עושים??? כיצד משכנעים???? בנפשי הענין! לא מוכנה לוותר (אני ב.... תש"ע בת 36 והוא בן 38) תודה

תשובה

שלום וברכה, ראשית ישר כוח על הפניה. קראתי את שאלתך יותר מפעם אחת ולמעשה אני מציע לך גם לקרוא את השאלה שאת עצמך כתבת מפני שאני סבור כי התשובה נמצאת בגוף השאלה. אין דבר משמח מלשמוע כי חווית הזוגיות היא טובה ופתוחה, עם קשר בונה המתקדם כל העת, וכפי שאת מעידה שהמצב אצלכם. ואכן נכון הדבר הוא כי יעוץ זוגי (שנותן כלים ולא רק הבא כפתרון בעיות או כאקמול) אמור לסייע לזוג לבנות כלים נוספים, להעמיק את הקשר ולהוסיף עוד קומה, וכל זוג יכול להוסיף קומה ועוד קומה להעמיק בקשר ולהעצים אותו. השאלה הקיימת כעת היא האם מותר לזוג להיות דינמיים, האם מותר לאחד מבני הזוג להשתנות, להתקדם, לסגת וכו, או שמא המערכת הזוגית צריכה להיות מקובעת ועומדת, מכבדת הסכמים ומתבצרת במקומה. יש להבין כי לדיון יש שני צדדים (מעבר לתוכנו הפרטני), יש את עולמך ואת רצונותייך, את הדינמיקה הקיימת אצלך באופן טבעי, ויש את עולמו של בעלך, את מחשבותיו וחששותיו, את חלומותיו ורצונותיו, את הקצון אולי לעבור שלב לטפח דברים אחרים ונוספים ולא להישאר 'מאחור' אלא להתקדם קדימה, ומעל לכל אין לי ספק כי הוא דואג לך ולכל המשפחה באופן הרחב ביותר. כאשר את אומרת כי "אני לא מוכנה לוותר" הדבר אכן לא מאפשר שיח והתגובה לכך היא "אינו מוכן להתחיל בטיעוני נגד"... וזו בעצם קושי בהבנת הזולת (מצד שניכם) ויותר מכך כאשר אין יכולת להבין את הזולת עד הסוף יש גם קושי לקבל החלטה משותפת שלא תהיה כפויה על הזולת. אין לי ספק כי שניכם רוצים בטובת הזולת, בטובת המשפחה ובוודאי לאור שנות הנישואין המאושרות עליכם למצוא את הדרך בשלב ראשון להבין את הזולת להיכנס לעולמו ולאחר מכן לחשוב כיצד פותרים את הדילמא הקיימת. להשאיר את המצב על כנו בלא פתרון זה סוג של כפייה, לשדל לשכנע וכו זה גם סוג של כפייה. אני בעד יעוץ, הכוונה, ישנם שיטות שונות של הכוונה, כאשר המטרה היא להבין מה הגורמים המעכבים או דוחפים (לכל אחד מהצדדים) והאם ניתן לתת מענה מרגיע, הולם. אנו כל העת מתקדמים ופועלים, בחיים הפרטיים ובחיים הזוגיים והמשפחתיים שלנו, וכולנו רוצים לעלות מעלה מעלה, יחדיו, מצאו את ערוץ השיח הנכון להכיל ולהבין, לכבד ולפעול יחדיו ולמצוא את הדרך לפתרון הדילמא תוך אהבה וכבוד הבנה והכלה של הזולת. בהצלחה רבה אודי רט רב משיב מכון פועה *בשאלה שונו הפרטים של המספרים מהשאלה המקורית על מנת תחושה כי ניתן לזהות את השואלים.