לפני כשבועיים נפתח בפורום "הורות ומשפחה" בכיפה שרשור, בו סיפרה אחת הגולשות כי במעון "אמונה" אליה הולכת בתה נאסר על ההורים לשלוח את הילדים מחופשים למסיבת הפורים. מתגובות הגולשים עלה כי, כפי הנראה, מדובר באיסור גורף בכל מעונות "אמונה", ובדיון שהתפתח עלו לא מעט טרוניות של הורים מאוכזבים.
בעקבות הפרסום של הדברים בדף הבית של "כיפה", הוציאה ד"ר מיכל אונגר, מנהלת האגף לגיל הרך ב"אמונה", להוציא "הבהרות והנחיות פשוטות וחד משמעיות בעניין תחפושות ומסיבות פורים במעונות אמונה", זאת מאחר ולדבריהם הדברים שנכתבו "חלקם היסטריים וחלקם מגוחכים, וכל כולם מבוססים על שמועות וחצאי בדותות, העוברים מפה לאוזן".
על מה שכותבת ד"ר אונגר, "אין, לא היה ולא קיים שום איסור גורף לחפש את הילדים. אין מעון שהילדים לא עוסקים בו בהכנת תחפושות, ליצנים ומסכות וכיו"ב, ושלא מתקיימת בו מסיבת פורים. יש בהחלט הוראה חד משמעית להקפיד ולעשות את הדברים אך ורק על-פי הנחיות בטיחות, בטחון ובריאות הילד, לבל תהפוך, חלילה, שמחת החג - ליגון וצער גדול".
פחדים ותלונות
ד"ר אונגר איננה מסתפקת בהבהרות הטכניות, אלא גם מנסה להסביר להורים את הרעיון שעומד מאחורי הדברים מבחינת התאמתם להתפחותו של הילד. לדברי ד"ר אונגר "כדי שחג הפורים יהיה חג מהנה ועליז, חובתנו להקפיד על סביבה יציבה, המותאמת, בין היתר, להתפתחותם הרגשית והאינטלקטואלית של הילדים. מטבע הדברים, קיימים הבדלים מהותיים ומשמעותיים בין שלוש חטיבות הגיל במעון: תינוקות, גמולים ופעוטים. מגיל 8 חודשים בערך, יש לרוב התינוקות העדפה בולטת לראות ולהיפגש עם דמויות מוכרות, ויש להם גם רתיעה מובנת מפרצופים ואנשים לא מוכרים. התינוקות הללו מתייחסים למסכה כאל פנים לא מוכרות, ואף מפחידות. אין הם רואים את האיש או הילד או הפנים שמתחת למסכה. קשה להם להבין, מה שלנו נראה כל-כך ברור ומובן, שמתחת למסכה יש דמות מוכרת ואהובה".
לטענת ד"ר אונגר המסקנה היא ש"יש לבנות את יחסי האמון שבין הילד לבין הדמות שמאחורי המסכה באופן הדרגתי ומבוקר, ואסור שהתחפושות יעיקו ויפריעו לפעילות השוטפת. אין להרתיע ולהפחיד את הילד, גם במחיר ההיתוליות והעליזות, לכאורה. במילים אחרות וידועות: אין הצר שווה בנזק המלך...", כשאת הרעיון היא ממחישה בדוגמא הבאה: "תינוק שרואה, למשל, תחפושת של מיקי מאוס, עלול לחשוב שלפניו עכבר בגובה של מטר וחצי! ליצן - עשוי להיתפס בעיניו כדמות מוזרה ומפחידה. הם לא מבינים עדיין את מה שנדמה בעינינו, ההורים, וגם בעיני הילדים הגדולים יותר, כמובן מאליו".
לגבי הילדים שאינם מפחדים מהתחפושות, אומרת ד"ר אונגר כי ישנן בעיות אחרות "יש גם ילדים שמגיעים עם תחפושת למעון, ומסרבים להשתחרר ממנה גם כעבור שעות ארוכות. לא פעם מדובר גם באביזרים נלווים, שעשויים להפריע ולהסתבך בהמשך שגרת היום. יש הורים שטרחו ואף השקיעו כספים רבים בהכנת התחפושות, ואחר-כך באים בתלונות אם וכאשר חלקן אבדו, התלכלכו, התקלקלו, לפני שהושלמה משימת הצילום בסטודיו או בכל מקום אחר...".
לא ברור האם הדברים הללו ישכנעו את אותם הורים ולידים שעמלו שעות בחיפוש וביצירת התחפושת האהובה עליהם, אך בכל מקרה מזכירה ד"ר אונגר כי "מטרה אחת לכולנו: שהילדים (וגם ההורים ובני המשפחה) יעברו את החוויות בשלום, בבריאות ובשמחה אמיתית".