בעברי הייתי ילדה פחות מודעת ומתנהגת בטיפשות ופזיזות,(מצטערת על כל רגע)מה שיצר מצב שיש עלי סטיגמה חברתית (אני עדיין מנסה להיפתר מהאגוצנטריות שעטפה אותי בכל התקופה הזו),לא שאני לא מקובלת בחבר'ה,להפך..יש לי חברים.כל התקופה הארוכה הייתי עסוקה רק בחבר'ה והקדשתי את כל הזמן והצומת לב לחברים-אין בזה דבר שלילי אבל כיום אני מצטערת על כך,לפני בערך חצי שנה..תפסתי את עצמי והתחלתי לחשוב..הסקתי מסקנות ששינו את הגישה שלי ואת אופן ההתנהגות שלי בצורה של כמעט 360 מעלות,הבעיה שאני רוצה להוכיח לעצמי שאני באמת עוברת תהליך ארוך ואמיתי,עם עומק ומשמעות..
אבל לפעמיים אני מרגישה כאילו שאני צריכה לתת דין וחשבון למישהו,וכל דבר שאני עושה הוא לקרדיט שאני אקבל עליו מהחבר'ה החיצונית ושכל מעשה טוב וחיובי שאני עושה הוא כאילו לרצות את כולם ולהוכיח משהו..
זה מבלבל וגורם לי לתחושה שאני לא אמיתית עם עצמי,שהשינוי מודרך על פי הגורמים החיצונים.. שאני רוצה להבדיל את עצמי,שאני רוצה צומת לב.
אני יודעת שהחבר'ה לא צריכה להשפיע,ואני לא צריכה לחשוב על כל צעד שלי בעבור התגובה.אבל זה טבעי ואני לא יודעת איך להפסיק את זה..
כנראה משהו דפוק בחבר'ה שהתרגלתי להסתובב בה,וגם אני נהפכתי להיות חלק מהמרוץ הזה..
אבל איך אני גומרת אותו?!
ניסיתי,באמת ניסיתי ואני לא מתכוונת להרים ידים,אני רוצה תשובות ואני רוצה להיות שלמה עם עצמי..
(אני מנסה לקרוא מסילת ישרים עם פירוש של הרב אבינר-אבל כרגע זה לא מוביל לתוצאות)
תשובה
שלום לך נראה שאת עוברת תהליך נפלא עם עצמך. את צריכה הרבה מאד סבלנות: איך אפשר לשנות בן לילה דפוס של שנים?? את עסוקה בלשפןט את עצמך. אין בכך תועלת. תהיה גאה וסבלנית - זה יבוא. כל טוב נחמה קירשנבאום אבינר