האם כל דימום שמקורו מהרחם מטמא? האם יש הבדל בין דימום של ווסת למשל לבין דימום בזמן הנקה בשל לקיחת סרזט?
היש סיכוי שדימום כזה לא מטמא ומותר בחיבוק ונישוק או אפילו בתשמיש?
ומה עושים עד ששואלים את הרב?
ואם שאלנו והרב אמר שהדם מטמא, ממתי סופרים 5 ימים, מיום תחילת הדימום (שאז התחלנו לנהוג כאסורים "בלי נדר") או מיום קבלת התשובה מהרב (3 ימים אח"כ)?
אני מקווה שהשאלות ברורות.
אני אשמח לתשובה מפורטת ומנומקת מפני שאני על סף ייאוש מהעניין כולו.
תשובה
שלום וברכה,
ראשית ההגדרה העקרונית,
א. דימום מהרחם אוסר, כל דימום מהרחם אוסר, והיוצא מהכלל הוא דימום שהוא של פצע כאשר יש וודאות מוחלטת שהדימום מקורו בפצע.
טעות נפוצה היא כי רק דימום ווסתי אוסר, בעוד שכל דימום רחמי שהוא הורמונלי אוסר, ולכן ודאי שדימום מסרזט אוסר.
ברגע שדימום אוסר יש לנהוג פרישה מלאה ככל דיני נידה.
ב. מתי דימום אוסר ומתי לא, יש לבחון ע"פ האופן בו הוא נראה, האם זה היה עם הרגשה או לאו, האם נראה כדימום ממש או ככתם? על מה נראה ועוד ולאור זאת לתת הנחיה הלכתית מה דינכם. רק במצבים בהם הכתם לא אסר יש מקרים בהם מנחים את הזוג שלא לשמש אבל מותרים בשאר דברים, אבל הבסיס הוא כי הזוג לא נאסר, אם אכן נאסרו וחלה דיני נידה הם חלים במלואם.
ג. מה עושים מעת שיש שאלה עד שמבררים את התשובה, זה תלוי בשאלה וטיבה בעיקרון יש לפרוש על תנאי עד לבירור המצב.
ד. ספירת החמישה ימים מתחילה מעת שנאסרתם, או ליתר דיוק מעת שבו פרשתם מסיבה הלכתית מאישות (לדוגמא, אם היה כתם שלא אסר אבל הונחתם לפרוש מאישות וכך היה ואחכ התחיל דימום ממש, ניתן להתחיל את ספירת החמישה ימים מנקודת הפרישה, וביום החמישי לפרישה להתחיל הפסק טהרה ושבעה נקיים).
ה. איני יודע כמה זמן את נוטלת סרזט (אני מעריך כי את לאחר לידה) והאם את מודעת לחשיבותה רבה ליטול כל יום באותה שעה בדיוק? וכמה זמן יש כתמים או דימומים והאם נעשו ניסיונות לפתור את הבעיה ולתת לכך מענה.
ו. אי בהירות במצב האמור אכן קשה מאוד, ויש לבחון כיצד לתת מענה ולסייע לא רק ברובד ההלכתי אלא גם ברובד המקצועי כדי לפתור את הקושי.
תוכלי ליצור עימנו קשר למכון פועה ונשמח לסייע
מכון פועה 26515050
בשורות טובות
אודי רט
רב משיב מכון פועה