דרושה עקידה חדשה

- "אמא, איפה הגמרא שלי?"

- "ליד השולחן של אבא"

- "כל פעם מחדש הספרים שלי אצלו"

- "חמודה, אבא לא זוכר מתי בדיוק את מתחילה את המדרשה"

בשקט, ללא תרועת חצוצרות רמה המלווה בדרך כלל מהפכות גדולות, התפתחה לה תופעה תרבותית של תלמוד תורה נשי. מהפכת התורה הנשית מהווה נקודת ציון היסטורית, זו הפעם הראשונה בה עולם התורה פותח את שערי בית המדרש לעולם הנשי בקנה מידה כה רחב. אין מדובר על בנות מצטיינות ויחידות, כברוריה וחברותיה, אלא בהצעה מערכתית לשינוי מקומה של האשה במסגרת חיי הרוח היהודים.

כל מדרשה, אף כזו הדוחה רוחות פמיניסטים מתוכה מעודדת שינוי מבני זה. עצם העובדה כי מוסד תורני מציב לו כיעד את החיבור שבין תורה ונשים, יוצר משהו חדש ובלתי מוכר בעולמנו היהודי.

עוד מוקדם לדעת אילו גלים תיצור מהפכה זו. בטווח הארוך יש להניח שתלמידות המדרשה ידרשו גם מבנה רוחני אחר מן המסגרת הקהילתית והמשפחתית שלהם: שיעורי נשים, הקשבה יתרה לבעיות הנשיות בפסיקת ההלכה, מתן דגש גובר על עזרת הנשים וכיוצא באלו.

אנו עדים לצמיחתה של תופעה מבורכת בהשתלשלות תלמוד התורה בישראל. אך בשינוי מבורך זה, כבכל שינוי משמעותי, טמונה סכנה משמעותית. בד בבד עם רעננותן של רעיונות חדשים, הבוסריות המלווה אותם זקוקה לליבון. בין אם מדובר בתלמוד גברי ובין אם אנו עוסקים בתלמוד נשי, ישנם מספר עקרונות נפשיים הנדרשים לרכישה עוד לפני העיון האינטלקטואלי.

יראתו של אדם את אלוקיו ורצונו העז לעשות את דבר בוראו קודם לתלמוד התורה. אתוס "העקידה" הזה הוא המעניק לתורה את הודה הנצחי ומכפיף את האדם לדבר ה. בעולם הגברי חווית העקידה מושרשת היטב בלימוד, הכפפת המאווים האישיים איננה סיסמא בעלמא: הצורך לקום מוקדם בכל בוקר לתפילת שחרית, שמירת העיניים, איסור ביטול התורה ועוד דוגמאות רבות.

מערכת תלמוד התורה הגברי מחייבת את הלמדן להצמיח בנפשו את הנכונות העקידה. רק לאחר שנפשו של הלמדן רוכשת נכונות זו מתחיל השלב החופשי בו הלמדן פורח, יוצר ומחדש. כאמור, הופעתה החדשה של הנשיות בתורה הינה בשלביה העובריים. למרות שבעולם המסורתי אף האישה נדרשה לעקוד את עצמה אל מול ההלכה, בעיקר בענייני צניעות, הרי שבתלמוד החדש עדיין לא התפתחה תודעת עקידה רחבה. כנאמר, הדרישה הנשית לשינוי מבני בקהילות הדתיות (ריקודים בשמחת תורה, קריאת מגילה בפורים, לימוד גמרא וכו...) עומדת רק בסימן החידוש והעמדת השוויון. עוד לא זכינו לקריאה נשית חדשה של עקידה, עוד לא מצינו מדרשה שבד בבד עם קריאתה החדשה לתלמידותיה לתלמוד גמרא ולכתיבה נשית תציב אתגר עקידה חדש המתאים לרוחות הפמיניזם של זממנו. כל שניתן כעת הוא להעלות כיוונים להצעות שכאלה: קריאה לנשים הנשואות לזמן לימוד תורה מופחת על מנת שתוכלנה לאפשר לבעליהם שעות לימוד תורה רבות יותר בשל החובה ההלכתית החלה רק על הבעל (בהנחה שבכל פעם מישהו מבני הזוג מבצע את מטלות המשפחה), ניתן גם להציע חובות חדשות כאלה ואחרות שיכלו על בנות המדרשה וכיוצא באלו.

בהצעתי זו אינני כובל על אמונתם האישית של הלומדות במדרשות, שם ברור כי יראת השמיים היא אמיתית וכנה, ואף אינני קובל על עצם קיומם של בתי המדרש הנשיים או על השינויים הנעשים שם. בעיני, אלו שינויים מבורכים שיסודם בהררי קודש. ביקשתי להצביע על כיוון התפתחות רצוי אשר ב"ה יפתח בפני כולנו את מרחביה החדשים של התורה הנשית.