שלום
אני נשואה כבר 10 שנים + 3 ילדים מקסימים. התחתנתי בגיל 21 ואני מסתובבת כבר כמה שנים עם תחושה שאם לא הייתי מתחתנת כל כך צעירה הייתי בוחרת בן זוג אחר. בעלי איש טוב ותומך, אבל תחושת ההחמצה לא מרפה ממני. אני יודעת שזה טפשי וזה סתם דמיונות אבל אני כל הזמן חושבת שאם הייתי מתחתנת אם מישהו אחר אולי דברים היו אחרת עבורי.
הייתי שמחה לקבל התייחסות לזה. אני לא יודעת אם זה נורמאלי או לא..
תודה
תשובה
שלום לך,
אקדים בהתנצלות על עיכוב בתשובה עקב תקלה במערכת.
אני יכולה לשער שלתחושת ההחמצה שלך מתלווה גם תסכול ואכזבה. תחושות אלו וודאי שאינן נעימות, להפך, הן מכבידות, במיוחד שאת מתארת את בעלך כבעל טוב ותומך- עובדות שאולי אף יוצרות תחושת בלבול כלשהי: 'מילא הוא היה לא מתחשב אז תחושותי היו מובנות, אך הוא בסדר ואני מרגישה החמצה שאינה מרפה'...
ברצוני להתחיל מהסוף להתחלה ולהרגיעך שתחושותיך נורמאליות לחלוטין. את לא חריגה שמתעוררות בך תחושות כאלה.
תחילתו של קשר זוגי מאופיין בגל של תחושות נעימות הקרויות אהבה רומנטית. את, וכל אחת אחרת, חשה שמצאת אדם שבקשר איתו חשת נאהבת והוא מילא את הצרכים ואת החסכים הרגשיים והנפשיים שלך.אני משערת שהרגשת שעשית בחירה טובה עבורך.אותה אהבה שפרחה על קרקע של פנטזיה בדבר התמונה האידיאלית של האהבה מתנפצת לעיתים בהדרגה ולעיתים בבת אחת כשאנו מגלים, (ואני משערת שזה חלק ממה שעבר עליך) שלבן זוגנו ישנם חסרונות, פגמים ותכונות שליליות שקודם לא רצינו לראות. בשלב הזה בדרך כלל מתעוררות תחושות של אכזבה ו/או החמצה,'לו הייתי בוחרת באחר יתכן ולא הייתי מתמודדת עם מה שאני מתמודדת היום.'
אך כנראה שלא סתם בחרת באישך להיות בן זוגך, היו בו את התכונות שהתאימו לך. אנו נוטים לחשוב שעיקר הבחירה שלנו מבוססת על התאמה בתכונות החיוביות אך מסתבר שגם לתכונות השליליות יש השפעה רבה בבחירה הזוגית שלנו, יותר ממה שאנו חושבים.
תפיסה זו נשענת על ההבנה שכולנו עוד משחר ילדותנו גדלנו עם הורינו והושפענו רבות מתכונותיהם ואף למדנו להתאים את עצמנולתכונות אלו- החיוביות והשליליות כאחד. כשאנו מתבגרים אנו מחפשים בן זוג שיהיה לנו טוב איתו.בן זוג שאיתו אנו מרגישים 'בבית', זאת אומרת שסט כל המאפיינים ותכונות שלו מוכרים לנו (מהורינו)ואנו כבר יודעים להתמודד איתם ואף לחוש כל כך נאהבים!
לפי תפיסה זו גם אם היית בוחרת לאחר כמה שנים בן זוג יתכן והוא היה דמות אחרת אך סביר להניח שהיית מתמודדת עם אותם אתגרים כפי שאת מתמודדת היום.
כל הנ"ל רלוונטי לכולם , אך הייתי מציעה לך לשאול את עצמך מספר שאלות כדי שתוכלי יותר להבין את עצמך ואת מה שעובר עליך.
ממתי התחלת לחוש תחושות החמצה? מה אירע באותה תקופה? האם יש גורמים חיצוניים המגבירים תחושה זו
(כגון אמא, אמירות של חברות וכד')? האם את יודעת למקד לעצמך סביב מה מתעוררות תחושות אלו? האם זה קשור אל אישך ישירות- אל יופיו או מראהו? האם זה קשור אל המרחב הצשותף וקשר ההורי או הזוגי שלכם? האם את יודעת להגיד היכן את לא מסופקת ומה את צריכה ממנו יותר/אחרת? האם את חשה חופשיה ופתוחה לשוחח איתו על כך?עד כמה תחושת ההחמצה מלווה אותך ומשפיעה על יחסך/תגובותיך ורצונותיך? האם את חשה תחושות החמצה בתחומי חיים נוספים מךבד הזוגיות?
ניתן לשאול עוד שאלות רבות כדי להעמיק את ההבנה סביב מקור התחושות שלך וההשפעה שלהם.
במקביל לבירור שכדאי שתעשי אני מציעה לך גם להרחיב את הפוקוס על הצדדים שבהם טוב לך איתו ושאת מרגישה שהקשר משמעותי עבורך ומחייה אותך (בשיחות, יציאות וכדומה). מכיוון שחיזוק הקשר במקומות שבהם הוא יציב וטוב יאפשר לך להתמודד טוב יותר במקומות שבהם קשה לך יותר.
מאחלת לך בירור פורה .
בהצלחה!
יעל זיוון
M.A. מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
054-3979882