במשפחה מתפרקת יש אב אם וילדים, לא רק נשים. סרבנות גט היא פשע, אבל עולם הגירושין הוא עולם מורכב ומתרחשים בו פשעים רבים נוספים, כמו סרבנות הורות למשל. לכן הדרך להתרת נישואים באמצעות טיפול בסוגיה אחת בלבד, נדונה לכשלון. רק הסדר כולל יכול להרגיע את המערכת המפלצתית הזו.
במהלך 50 השנים האחרונות נחקקו חוקים ותקנות שכולם נגסו אך ורק בכוחו של האב המתגרש. דוגמא אחת ומאלפת היא סוגית המזונות . במקור אב חייב לפרנס את ילדיו עד גיל 6. כיום הוא חייב לזון אותם כמעט כל חייו עד הגיעם לגיל 21.
הגברים מופלים בכל הפרמטרים של הגירושין. ילדיהם מועברים אוטומטית לאם. כך גם חצי מהונם, עליהם בלבד מושתים מזונות. רבים יוצאים ונכנסים בבתי מעצר, סופגים תלונות שווא ותיקים פליליים. כל מערכות הרווחה, המשפט ואכיפת החוק אינן עומדות לצידם בשעת הצורך.
לעומת זה , מצב האשה השתנה רק לטובה. בניגוד לעבר, נשים עובדות, חלקן מרוויחות היטב, אמהות חד הוריות מקבלות גם הטבות מהמדינה, בנוסף למחצית הרכוש והחסכונות. למרות ההתקדמות במעמדה, האשה אינה צריכה לשלם אפילו אגורה. מה הפלא שלמעלה מ90% מתיקי הגירושין בכל שנה נפתחים ביוזמת נשים?
האם ידעתם שישנם 100,000 תיקים של הוצאה לפועל נגד גברים שמאחרים בתשלום מזונות? שאלתם את עצמכם מדוע הגענו למספר מפלצתי כזה? האם באמת כולם גנבים ונצלנים?
בידי הגברים יש כח אחד ויחיד שנותר בידיהם והוא עצום ומשחית- סרבנות הגט. חלק קטן מהגברים מתמרדים בבתי המשפט ומתנים את מתן הגט בהסדר שיתיר להם אבהות וחיים סבירים. אמנם, זהו שמוש בזוי ומתועב, אבל עימדו רגע במקומם, כבר ראיתם מה קורה לגבר גרוש, מה רציתם שהם יעשו?
כאן מוקד הבעיה! המצב הבלתי שוויוני הזה שנוצר בעיקר ע"י לחצים לקידום מעמד האשה, הוא שדוחף גברים מיואשים להתניית הגט ולסירובים.
המערכת מעודדת גם סרבנות נשית, בכך שגבר חייב לזון את אשתו(בנוסף לילדים) כל עוד לא התגרשו. כך נשים שמקבלות משכורת נאה "תוקעות" גברים לשנים ארוכות. בנוסף, העוצמה שניתנה לנשים מעודדת אותן להשתמש דווקא בדרך המלחמה כי שם תשגנה יותר.
אבל מדובר ב"ניצחון פירוס". חיי הגירושין רק מתחילים עם קבלת הגט ובמהלכם מתפתחות בעיות בלתי צפויות. גם כלכליות. החיים בבדידות עם עול גידול הילדים אינם פשוטים. האשה מתקשה בשל כך לצאת לעבודה ובוודאי להתקדם מקצועית או לפתח קרירה. חיי החברה שלה ניזוקים, כאשר אפשרויות השיקום, מצומצמות ממילא.
המענין הוא שגם בלי ליצור מאבקים לטווח ארוך, שיעילותם מוטלת בספק, כבר כיום ישנה דרך שניתן ליישמה בטווח קצר ביותר לטובת המסורבות, המסורבים, והאבות ללא ילדים.
מדובר על המשמורת המשותפת והרפורמה במזונות. הסוגיות נידונות בוועדות מקצועיות, ישנן יוזמות חקיקה ופעילות ציבורית נרחבת.
כולם ירוויחו מכך: לילדים יהיה אבא. לאב יהיו ילדים. האם שחצי מזמנה יתפנה, תוכל להכיר גברים חדשים, לצאת לעבודה נוספת ולפתח קרירה. כך גם יעוקרו לצמיתות, סוגיות המשמורת והמזונות שגורמות לעימותים ותביעות במשך שנים ארוכות, ותצומצם מעורבות מחלקות הרווחה בחיי ההורים והילדים. ולא פחות חשוב, מספר עיכובי הגט, ההתניות והסירובים יצנח באופן דרמטי, כי לא תהיה סבה לעשות זאת.
אבל נחשו מי מכשיל כל יוזמה וחוק בנידון? דווקא ארגוני הנשים שכל כך "נלחמות" למען מסורבות הגט. מפתיע? בכלל לא! כי אותם לא מעניינת המשפחה והילדים ולא השוויון, אלא קידום מעמד האשה בלבד, ולעזאזל המציאות!
אם היה אכפת להן, הן היו מאפשרות לילדים שני הורים מתפקדים, וזמן פנוי ללא ילדים לאשה כדי שתוכל לעבוד, ולהשתקם. כיום הגרושות שבויות בידי הארגונים הללו שהופכים אותן לתלויות בבעליהן לשעבר, ובתקציבי מדינה. כך הם פועלים נגד האינטרסים של הנשים שאותן הן כביכול מייצגים.
הארגונים הפמיניסטיים באיוולתם, הם שמעודדים את סרבנות הגט! הם ממשיכים לפעול להטלת עוד ועוד סנקציות על הצד הגברי, שכבר קרוב להתמוטטות. מה זה יעזור? הרי ככל שילחצו אותם וישללו מהם את המעט שעוד נותר, מקרי הסרבנות יתרבו בשיעור ניכר.
מדוע לטפל בסימפטומים? האם לא עדיף לשרש את גורמי המחלה הממארת של הסרבנות?
במקום לדרוס ולמעוך, צריך למצוא פתרונות טובים לשני הצדדים. רוחות המאבק, פוגעות במשפחה שמטבעה בנויה על פשרות והסכמות, ומרסקות כל סיכוי לגירושין בהסכמה שהם הטובים ביותר לכולם.
יש להגיע להסדר כולל שיעוגן בחקיקה ובו יובטחו, חירות ללא תנאי כולל סנקציות כלכליות מרחיקות לכת ואפילו מאסר לסרבנים! משמורת משותפת, קביעת מזונות ע"פ ההכנסה הכוללת של שני ההורים תוך מתן עדיפות מתקנת לצד החלש, הנחיה למשטרה ולמערכות הרווחה לאכוף הסדרי ראיה, פתיחת הליך פלילי נגד סרבני הורות, וקביעת מנגנון גישור ככלי יחידי וסופי. ניתן כמובן גם לחתום בשמחה על הסכמי טרום נישואין שיענו על כל הפרמטרים הללו (בימים אלה מסמך כזה מצוי בהליכי פיתוח)
נשים יקרות, בואו נעזוב יחד את שדות הקטל של בתי המשפט אל גירושין בהסכמה, בהם יובטחו באמת, חירות, הורות, יציבות כלכלית, ואפשרות להשתקם, לכן ולנו. זה אפשרי. בינתיים, בואו נסלק יחדיו את ידי הארגונים הפמיניסטיים מראשי ילדינו.
חגי סרי אב לארבעה ילדים ונשוי בשנית. מגשר, ומרצה לעניני זוגיות ומשפחה. יו"ר "אבות" ארגון לקידום האבהות והמשפחה.